כשהרבי הקפיד על חסיד שלא שתה 'מפה לפה' / הרב מנחם ישראלי

בתחילה בני ישראל "סירבו פקודה", הם שמעו-הבינו שלאחר מלחמת מדין משה רבינו יאסף אל עמיו, אי לכך הם לא רצו לצאת למלחמת מדין, כדי להישאר במחיצת משה רבינו.

לכך נאמרה הפקודה "החלצו מאתכם" (צו 8 - גיוס מזורז בפקודה) לקחת חיילים למלחמה בעל כרחם (רש"י).

ישנו "המשך" המכונה בקרב חסידי חב"ד "המשך רנ"ט".

מהו "המשך"?

"המשך" זהו מקבץ מאמרים שעסוקים ומטפלים באותה סוגיא אלוקית-עיונית, ומקיפים אותה מכל צד ופינה.

כידוע תורת החסידות דנה ועוסקת בהרבה ענינים עמוקים העומדים ברומו של עולם. כאשר הרבי אומר מאמר, לעיתים אין די זמן לבאר את כל היקף הרעיון, לכך מחלק הרבי את הרעיון לכמה מאמרים, וכך מידי שבת בשבתו אומר הרבי מאמר שמסביר חלק מהרעיון, ובשבת הבאה עוד מאמר להרחיב ולהעמיק את הרעיון, כך נבנים להם מקבץ מאמרים שעוסקים באותו נושא - זה נקרא המשך.

"המשך רנ"ט" הוא אסופת מאמרים שאמר הרבי הרש"ב מליובאוויטש (החמישי בשושלת חב"ד) במשך שנת תרנ"ט (לפני 123 שנים).

באמצע ההמשך ישנו מאמר חריג המכונה "החלצו רנ"ט", מאמר זה הוא מאמר אחד ארוך במיוחד (ממנו נעתקו לב סעיפים), אותו אמר הרבי הרש"ב בשמחת תורה וחזר עליו בש"פ נח.

בנו, הרבי הריי"ץ, סיפר שפעם אחת בשמחת תורה, ראה אביו, הרבי הרש"ב, אחד מן החסידים לוקח כוס שהיתה מונחת על השולחן, שוטף אותה ושותה.

הרבי הקפיד על כך.

היתכן? חסיד צריך לשטוף כוס ששתה ממנה יהודי אחר? וכי אחים צריכים לשטוף מפה לפה? איה איפה היא אהבת החינם בין חסידים?

בעקבות כך החל הרבי באמירת מאמר (שלא שייך ל"המשך רנ"ט") לבאר את ענין "מלחמת מדין" מלשון מדון ומריבה. תמצית הענין ש"מדין" הוא קליפה שענינה להכניס מדון ושנאה בין יהודים ולסכסך ר"ל.

כל יהודי הוא "חלק אלוק ממעל ממש", ומי שמסכסך בין יהודים הוא כביכול מסכסך בין אותיות שם הוי' ולכן "נקמת בני ישראל" מאת המדינים, מכנה אותה משה "נקת הוי' במדין".

בהמשך המאמר מסביר הרבי שכל שנאה היא בעצם שנאת חינם, כי היא נובעת לכל לראש ממציאות וישות האדם. האדם הוא מציאות יש, והזולת תופס 'לי' חלק מהמקום/כסף/אוכל/תאוה 'שלי'. אי לכך 'אני' (מציאות האדם ה'יש') שונא אותו, אלא שכיון שלא מתאים ("פאסט נישט") לשנוא בחינם, לכן מחפשים סיבות ותירוצים והופכים את השנאה ("שנאת חינם" צרופה) לאידאולוגיה… זוהי קליפת "מדין".

מאמר זה הוא לא שייך לסדרת המאמרים אותו אמר הרבי בשנת תרנ"ט, לכך גם הוחרג המאמר מתוך "המשך רנ"ט". הוא נדפס בסוף הספר.

המקרה (שחסיד שטף כוס שחבירו שתה ממנה) היה די מסעיר, והנושא (אהבת חינם, שחסיד לא ייגעל מהכוס שחבירו שתה ממנה) היה מספיק חשוב, כדי לעצור את ה"המשך" ולטפל במדת ה"אהבה" ולשרש את ה"מדין" הפנימי שבתוך הלב.

אולי יש לומר גם, בהשגחה פרטית המאמר מכיל "לב" סעיפים. זה מקביל ל"לב" של התניא, פרק "לב" בתניא עוסק באהבת ישראל. זהו הלב של היהדות "אהבת חינם".

נמצאים אנו ב'ימי בחירות', 'שנים של בחירות'. מטבע הדברים הפוליטיקה מסכסכת בין יהודים. אינני יודע לומר בוודאות, אבל אולי אחד האסונות הכי גדולים דלנו מאז ההמצאה של הפוליטיקה הישראלית היא ריבוי המפלגות. אפשר לסכם זאת כך: המדינה הכי קטנה בעולם, עם הכי הרבה מפלגות.

אלה מתווכחים "מי בראש" ואלה מתדיינים מי ב"ריצ' ראצ'", אלה צועקים רל"ב, אלה על "דגלם" ואלה ב"אגודתם", מפעם לפעם משתעשעים במחשבה שמא נרוץ לבד, נראה את כוחינו, ההוא מחרה מחזיק לעומתו, אדרבה.

כך שומעים אנו על עוד ועוד מפלגות והתפלגויות (פילוג = פיגול), ר"ל.

אל הפוליטיקאים שבחבורה, הנה לכם, זוהי דרכו של הרבי הגדול מליובאוויטש:

מצד אחד - חייבים להצביע בבחירות למפלגה הכי 'חרדית' (קרי: זו ששומרת באופן הכי ראוי ונכון על שלושת השלמויות 'התורה העם והארץ').
ומצד שני - אסור להקים מפלגה, ושוב: מפלגה = פילוג = פיגול. מחלת המפלגות זוהי קליפת מדין המסכסכת בינינו היהודים.

יה"ר שבמקום לשמוע על מפלגות פיגולים, נתבשר על התאחדויות בין יהודים. רצונו המקורי של הרבי הוא שכל המפלגות הדתיות ירוצו ברשימה אחת, בשנים ההם של קום המדינה היו אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל ומפד"ל. אם נתרגם זאת לימינו אנו, הלוואי וכל המפלגות הדתיות של ימינו ירוצו יחד, זהו חלום מרנין "לב" ש"ס אגודה דגל ציונות דתית ועוצמה יהודית וכל אלו עם פתק אחד בקלפי. חלום לבבי.

ואם בגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש, הרי שבזכות אהבת חינם ייבנה המקדש בקרוב ממ"ש.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.

לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com