מתח בין אחים הוא דבר שמתרחש בכל משפחה בריאה, מציאות שמתרחשת בכל משפחה עם ילדים, הלגיטימיות מתבטלת כאשר האחים זונחים את החלק המשפחתי ומתמקדים ביריבות, מה שמשכיח את הקשר הביולוגי והנפשי ומשאיר את היריבות כקשר היחיד המחבר.
בתקופה זו עם ישראל חווה תהליך של קירוב לבבות גדול, כזה שמזכיר את כאיש אחד בלב אחד, שונאי ישראל הצליחו לגרום לאחדות העם, כאלו שהצהירו שלא יהיו שותפים עוד למדינה היו הראשונים שקפצו ללוחמה, כאלו שראו בחרדים עלוקות שבחו אותם בפה מלא, נפלו החומות בטלה האגואיזם, נוצר חיבור שמאפשר לראות את הטוב והמאחד.
והשאלה הגדולה היא איך שומרים על אחדות, איך גורמים לשנאה לא להתפרץ שוב, הרי ברור שחילוקי הדעות נשארו, ברור שיש תפיסת עולם שונה בין בני אדם, אז איך ניתן לשמור על מציאות טובה יותר לעולם, האם תנאיי החיים ומגבלות המציאות הבין מגזרי ועדתי מאפשר בכלל דו קיום שכזה? מכל צד בקצוות כבר מצאו את הבעיות גם במצב הנוכחי, האם אותם בעיות באמת פתירות או שזה רק בגלל מציאות הזמן הצלחנו לגבור על זה??
חזון אחרית ימים מלווה בהבטחה של "וגר זאב עם כבש", זה חזון שיש בו עומק של שלום על אף ניגוד העניינים והטבעיים, אבל זו רק חזון הגאולה, כרגע בשלב שקודם האם גם עכשיו ניתן לתרגל מציאות שכזו?
הסביר את זה האדמו"ר מחב"ד זצוק"ל ביסוד ומשל נפלא כאשר רוצים לחמם מים, יש למלא מים בתוך סיר ולהניחו על-גבי האש, וכך נוצר ה'חיבור' ביניהם והמים מתחממים, אולם, תארו לעצמכם שמישהו יבוא ויטען שאין צורך כלל בסיר; לדעתו, יש לחמם את המים 'ישירות על האש' ללא כל מחיצות ביניהם; פשוט הדבר כי כשהדבר יגיע לשלב המעשי, אזי כל הצדדים יפסידו – האש תיכבה והמים ילכו לאיבוד... זאת-אומרת: כדי לקשר ולאחד את המים והאש יחדיו זהו דווקא כאשר מעמידים ביניהם כמחיצה את הסיר, ואו-אז ה'אחדות' תעלה יפה, וניתן יהיה להפיק מכך תועלת.
דווקא כאשר כל אחד ממלא את התפקיד שיועד עבורו בעולם, ובנוסף לכך גם תורם את חלקו הטוב לזולת, אזי נפעלת בעולם אחדות אמיתית; שכן, דווקא על-ידי שכל אחד נותן מעצמו, אזי נוצרת הרמוניה והשפעה הדדית בין הדרגות השונות.
זו הדרך היחידה שבה ניתן להגיע לשלימות ואחדות אמיתית; ומפני שכך, למרות שקיימות דרגות שונות בעם- ישראל, בין ישראלים לויים וכוהנים (ובתוכם כוהן גדול וכוהן הדיוט) – על כל קבוצה לתרום ולהשלים אחד את השני ורק כך נפעל שלום ואחדות בין המעמדות כשם שגוף מורכב מאברים שונים, הרי שלימותו של הגוף היא על-ידי כל האברים על כל חילוקיהם ותכונותיהם; ודווקא על-ידי-זה שכל אחד תורם את חלקו לשאר האיברים, נעשה הגוף, כולל האיבר הנעלה מכולם, המוח, מושלם.
היכולת להבדיל בין אחדות לאחידות היא זו שתבשר את הגאולה, גדולה כוחה של אחדות מאחידות, אחידות היא לעיתים סכנה גדולה, אחדות יכולה לייצר גאולה של ממש, אחים שחיים באחדות ובאחווה גם אם יש חילוקי דעות ביניהם זה בסדר כי יש אחדות ואין צורך באחידות, אחים שאין אחדות שם יש על מה לדאוג, ולרוב הבעיה היא במקורה בגלל רצון לאחידות...
ארבע מילים בתורה שמכילות בתוכם היסטוריה שלמה של עם ישראל, דורי דורות של גלויות ומלחמות וכולן כתובות במילים "וידו אחזת בעקב עשו" , ללידת יעקב ועשו התרחשה דרמה שהצריכה נבואה להרגיע את רבקה ולהסביר על פשר המלחמות שהיא חשה בבטנה, ההסבר שהיא קיבלה היא שזה לא דמיון זו מציאות, ומרגע הלידה העולם עומד להשתנות עולם שמחולק בין יעקב ועשו, וברגע הלידה מתרחש אירוע מינורי לכאורה שיתכן וחזר בהיסטוריה עוד פעמים רבות, שידו של אח תאום נוגעת באחיו לרחם, אבל התורה פה נותנת דגש לאירוע רב משמעות, שכל מילה בו יש לו משמעות היסטורית שראויה להילמד ושאם נבין אותה, נבין את עומק תהליכי ההיסטוריה היהודית והגאולה העתידית.
בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כו
וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם:
רש"י מפרש: בעקב עשו - סימן שאין זה מספיקא לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו: ויקרא שמו יעקב -ב הקדוש ברוך הוא. דבר אחר אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב:
יעקב נולד בתוך רחם עם האנטיתזה של מציאותו ולא רק חיצונית, ולכן לכאורה הוא נוגע בעקב של עשו, כאומר אין פה אחידות ולא אחדות אלא אילוץ של מציאות התאומים בהיותם יחד, ועדיין יש לתמוה מדוע הקב"ה בורא את יעקב ועשו הניגודיים כל כך כתאומים, מדוע לא לברוא אותם אחים בלידות שונות?
הכלי יקר מיסד חידוש נפלא (וכעין זה הביא במשך חכמה) "על כן אמרה למה זה אנכי, כי כמוני כהגר ומה אנכי טוב ממנה ולמה זה התפללתי ותלך לדרוש את ה' מה הועילה תפילתי, ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך זה רבי ואנטונינוס, והועילה תפילתה שגם עשו יצא ממנו זרע כשר כאנטונינוס ושאר גרי צדק מה שאין כן בישמעאל ובזה את טובה מהגר:"
אומר הכלי יקר רבקה דאגה שייצא ממנה רק עשו בן רשע וזה בגלל שהקב"ה נעתר דווקא ליצחק והוא היה צדיק בן צדיק, אבל כאשר רבקה נתבשרה שאכן ייצא ממנה עשו אבל מבני בניו ייצאו אנשים גדולים זרע כשר כאנטונינוס ושאר גרי צדק, זה הרגיע אותה, שווה כל המאמץ והסבל.
גם במצב של פירוד מוחלט יש מקום של אחדות, יש מקום של נגיעה בעקב שלו, כי עתיד להיות חיבור משותף, אין שם אחידות בשום צורה, וגם האחדות שנעשית היא בעדינות, בעקב, מה שמוביל בעתיד לחיבור כלשהו.
הם נולדים בגזירת עליון יחד, ויש בזה רמז על גלות וגאולה, רמז על נבואות גדולות של גלויות עצומות כנדנדה שכשזה יורד זה עולה, יש פה מימד של חיבור עמוק של יחסי גלות גאולה, אבל יש פה חיבור של ייתכנות עתידית שמבני בניו של עשו ילמדו תורה, וגם יעקב ברגע האמת והמבחן אחרי תשעה חודשי מאבק קשים מבין שהוא צריך לגעת בעקב כי יש ייתכנות לחיבור, העקב מסמל את אופי הנגיעה הזהירה והמפוחדת, אבל ללא ספק מתרחשת נגיעה.
בתקופה הנוכחית מדברים רבות על אחדות, אין ספק שזו אחדות גאולתית, אבל יש תנאי חשוב לאחדות הזו אחדות שאיננה אחידות שמסכנת את עולמי, וגם האחדות חייבת להיות כזו שאיננה נוגדת את מה שיפריע לי לקיום השולחן ערוך כיהודי מאמין על כל סעיפי המשנה ברורה הקטנים שבו, אכן בעת הצורך צריך ללמוד לגעת בעקב אבל עם כל הזהירות הרבה, מצד אחד אין לדעת איזו תולדות טובות ייצאו מנגיעה שכזו אך מצד שני גם הפוך ייתכנו נזקים גדולים.
ואת הדבר הזה רואים בפרשת וישלח בפגישה של יעקב ועשו אחרי שהם נפגשים יעקב מציע לעשו להתקדם ולא לחכות לו: "יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:"
הרמב"ן מסביר דומה לרש"י אבל מוסיף ארבע מילים חשובות: "ורבותינו אמרו (ע"ז כה ב) עוד שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר, ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל, אבל הרחיב לו את הדרך. וגם זו עצת חכמה" מוסיף הרמב"ן על רש"י "ורצונו היה להתרחק ממנו"!! המילים האלו באו להשלים את התמונה של תחילת הפרשה שלנו שגם שם נאמרו ארבע מילים חשובות "וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו" אמת הוא נוגע בו יש פה אחדות, אבל אין אחידות! והנה ההוכחה שכשאר הם נפגשים כחלוף מספר שנים, יעקב מתנהג בחכמה ועושה הכל כדי להתרחק מעשו כאשר יוכל.
הבירור הגדול של הנהגת חזון אחרית הימים מבואר בנביא: עובדיה פרק א פסוק טו – יח (טו) כִּֽי־קָר֥וֹב יוֹם־ד' עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ: (טז) כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר שְׁתִיתֶם֙ עַל־הַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִשְׁתּ֥וּ כָֽל־הַגּוֹיִ֖ם תָּמִ֑יד וְשָׁת֣וּ וְלָע֔וּ וְהָי֖וּ כְּל֥וֹא הָיֽוּ: (יז) וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם: (יח) וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י ד' דִּבֵּֽר:
הגאולה הקרובה כל כך תברר את מציאות עשו מהעולם, תשרוף אותו, שם לא יהיה עוד חשיבה של נגיעה בעקבו, שם כבר כל הניצוצות האופציונליות כבר יתבררו וייצאו מעשו, ורק כשמציאות עשו תהיה כלא היו, ולא יהיה שריד לבית עשו, זה זמן הגאולה! בלי אחדות ובלי אחידות, בלי עשו!!
וכך הסביר הרב חיד"א את הפסוקים האלו: חומת אנך עובדיה פרק א "אך עשו היו בו ניצוצי הקדושה רבים ונכבדים ובפרט בגלות הארוך הזה עשק וגזל כמה נשמות וניצוצות הקדושה ובעוד האורות וניצוצות בו אינו קש. אכן בגאולה העתידה שיתבררו ממנו ומכל גונדא דיליה כל ניצוצות הקדושה, ואז יתגלו פעולות בית יעקב אש ובית יוסף להבה ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו והיתה לה' המלוכה ועילוי לשכינה באר מים חיים:"
יתכן שזה לא פּוֹלִיטִיקָלִי קוֹרֶקְט לומר את האמת הזו, אך על מנת לשמר את האחידות שיש בעם ישראל עכשיו, צריך להעמיק בקשר המחבר את הנשמות, את הטהרה, את ה"וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה", למצוא את הלהבה והאש הפנימית של כל יהודי ויהודי ולאש הזו להתחבר באחדות גדולה, ולא חלילה מה שמקרר ומכבה את הלהבה והאש היהודית הבוערת בנו במיוחד בעת הזו, זה הדבר היחיד שישמור על אחדות עדי נרקוד יחידיו בריקוד בגאולה בקבלת משיח צדקנו.
כשרוצים לחבר בין אחים במשפחה, החיבור היציב איננו ביולוגי, אלא חיבור פנימי של להבה ואש, של אחדות הרוח והנשמה, כאשר ילדים גדלים בבית שיש בו חיבור להורים ובין האחים ובעיקר לתורה ולבורא עולם, חיבור כזה של אש ולהבה, זהו סוד חיבור הנצח.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין