החופרים בדמעה // הרב מנחם ישראלי

בפרשתנו - תולדות - מגלה לנו התורה שיצחק היה חופר, ולא סתם חופר - "חופר בארות". הרב מנחם ישראלי בטורו השבועי על פרשת השבוע (פרשת השבוע)

הרב מנחם ישראלי | כיכר השבת |
(צילום: סעיף 27 א)

חבר, אתה חופר!

חפרתי, ואחפור עוד!

מי הוא זה החופר? ולמה הוא חופר?

פרשה אחת הקדישו לו ליצחק אבינו. פרשה אחת ועוד חצי. זהו.

בחצי הפרשה הקודמת - וירא - סיפרה התורה על לידת יצחק, הברית, העקידה.

אבל מה הוא עשה במשך 180 שנים? התורה לא האריכה לספר לנו הרבה.

בפרשתנו - תולדות - מגלה לנו התורה שיצחק היה חופר, ולא סתם חופר - "חופר בארות".

מה הסיפור? מה הקטע?

ליל הסדר מתקרב, השנה שנת ב'קע"א (2,171) לבריאה, יצחק אבינו הולך לחגוג את שנתו ה-123. לכבוד המאורע גמלה בליבו החלטה, לברך את עשו בנו הרשע.

רבקה נכנסה לפעולה, את יעקב שלחה לגנוב הברכה.

אבל רגע.

1. למה יצחק בוחר לברך את הרשע?

2. ‏ואם צדיק כזה גדול כיצחק החליט לברך את עשו, כנראה יש סיבה טובה לדבר, ולמה רבקה מטרפדת את המהלך?

3. ‏ואם כבר ברור לרבקה שלעשו לא מגיע ברכות, למה לא פעלה בדרך הגונה יותר?

מן הראוי היה לרבקה, להזמין את יצחק על כוס קפה, ופשוט לספר לו מי זה "התכשיט" שלו עשו, ולבאר לו שלעשו לא מגיע ברכות. והרי יש כלל מפורסם: כאשר בעל ואשה מתווכחים, תמיד האשה צודקת! ככתוב בתורתנו הקדושה, ולאברהם נאמר בנבואה: "כל אשר תאמר אליך (הגברת) שמע בקולה".

אי אי אי. זה הדיוק הפואנטה. שאלה אחת מתרצת את השניה, ושתיהן מתרצות את השלישית שמתרצות את הראשונה שלפני הראשונה.

יצחק ידע מיהו עשו פעמיים. יצחק ידע שעשו הוא מגושם ועבריין, אבל אותו עשו הוא בעל נשמה גבוהה מ"עולם התוהו". הניגודיות בין נשמתו הנשגבה של עשו לבין גופו המגושם היתה קשה ומתעתעת. עשו נקרע בין שתי עולמות (עולם של רוחניות נשגבה ואלוקית מול עולם חומרי בהמי ואנוכי), הדיסוננס (-הפער) בין העולמות היה קשה ואכזרי, יצחק זיהה את התכשיט שלו ואת הקשיים איתם הוא מתמודד, ובדיוק לשם כך הוא רצה לברך אותו, שיצליח להתגבר על היצר הרע, "הנפש הבהמית" ולהיות מתוקן כראוי לעובד ה'.

בצל המלחמה בה אנו נתונים בעיצומה, התפרסם השבוע תמונה בה רואים חיל קורא בתורה ומצביע עם חרב על המילים הקדושות של התורה. "ספרא וסייפא" (סייפא - חרב בארמית).

וזו היתה תוכניתו של יצחק, לבנות את העם היהודי משני חלקים: חלק יעקב הוא "איש תם יושב אוהלים" ילד טוב ירושלים, מתוק כזה, לומד תורה בקדושה ובטהרה. וחלק עשו הוא איש ציד וגיבור מלחמה. כפי שאמרו חז"ל: אם לא דוד לומד תורה, יואב לא עושה מלחמה. ואם לא יואב עושה מלחמה, דוד לא לומד תורה. ללמדנו: זה צריך את זה, וזה צריך את זה. כולנו כאחד - ובאחדות ננצח.

"הידים ידי עשו" אף הן חלק חשוב באומה היהודית, אף הן בצד הקדושה.

זה בדיוק תוכנית חפירת הבארות, עומד לו יצחק על גבעה צחיחה ויבשה אי שם בנגב הפרוע, ומורה לעבדיו: כאן יש מים חיים, קרי: פה יש ניצוץ אלוקי ("ואתם הדבקים בה' . . חיים").

אומרים עבדי יצחק: לא. אין כאן מים. יבש פה. עשו הזה עבריין כולו, זה גוי, אין לו ניצוץ אלוקי.

יצחק קובע נחרצות: תחפרו.

חפרנו ועדיין לא מצאנו מים. אומרים עבדי יצחק.

תחפרו עמוק יותר, גוזר יצחק.

"מצאנו מים" מכריזים עבדי יצחק.

זה הסיפור. יצחק מאמין בכל מאודו בעשו התכשיט שלו. הוא חופר ומגלה את הניצוץ הטהור בתוך נשמת עשו.

נכון, באים פלישתים (ליצנים, כך בחז"ל) ו"ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות", הם - הפלישתים - סותמים את ה"מעיין מים חיים" שהתגלה בנפשו של עשו.

יצחק לא מתייאש וחופר שוב ושוב, עד הניצחון.

לכן בערוב ימיו ראשו של עשו נתלש מגופו מתגלגל ונקבר במערת המכפילה תחת חיקו של יצחק (סוטה יג.) האבא שהאמין בו כל כך. (נכון, הגוף של עשו לא הצליח להזדכך, לכן הוא מחוץ למערה. אבל שורשו גבוה, לכן ראשו נמצא קבור במערת המכפילה. זהו הפער בין גופו המגושם לנשמתו הגבוהה)

רבקה ידעה כל זאת.

בדיוק בגלל זה שהיא הבינה את שורש נשמת עשו הגדולה, היא לא ניסתה לשכנע את יצחק שלא יברך את עשו. ממש לא. חלילה. אדרבה. היא גם רוצה שעשו יקבל את הברכה, ויחזור בתשובה.

אבל רבקה הבינה שכדי שעשו יקבל את הברכה הוא צריך לעבור טיפול הדרכה והכוונה אצל "יעקב איש תם". לשם כך כך צריך להלביש את יעקב בבגדי עשו, כלומר: עולם הפנימי של יעקב ישאר "הקול קול יעקב", אבל עליו לרכוש מעטפת חיצונית (בגדים) של עשו "הידים ידי עשו", זאת בשביל שהוא יוכל לתקשר עם עשו ולפעול עליו לחזור בתשובה.

יצחק הריח את "ריח בגדיו" אומרים חז"ל "ריח בוגדיו" (בחז"ל זה רומז על הפושעים ועבריינים שיצאו מזרעו של יעקב) והבין שרבקה צודקת, ולכן הוא נתן את הברכות ליעקב המלובש בבגדי עשו.

הנה לכם חידה:

מיהו זה שבא בתחפושת, לא לכבוד פורים, אלא לקראת ליל הסדר?

**

הגמרא (שבת פט:) מספרת שלעתיד לבוא נאמר ליצחק "כי אתה אבינו", אם תרצו במילים פשוטות: היום נקראים אנו "בני ישראל" לעתיד לבוא נהיה "בני יצחק".

הביאור בזה:

עם ישראל כיום מפוצל, פיצול אחר פיצול, פילוג אחר פילוג. באופן כללי אפשר לחלק את העם שלנו לשנים: יש את האוחזים במסורת, התורה והמצוה. לעומתם יש כאלה שמנסים להיות ככל העמים. ד-מו-קרט-יה.

זהו זה. יצחק חופר ולא מוותר. יצחק מאמין גם באחרוני האנרכיסטים, שגם להם יש נשמה גבוה, ובדיוק לשם כך, יעקב נשלח (ע"י רבקה) לקבל הברכה, לא בשביל עצמו בלבד, אלא גם בשביל עשו.

אנחנו שזכינו להכיר באור התורה והמסורה, מתפקידנו ללכת ולהדביק את כל היהודים שהלעיטו אותם בתשקורת נגד התורה נגד הדת ונגד המסורת.

עכשיו, כאשר החמאס שחט בנו על היותנו יהודים, זהו זמן מוכשר.

הלבבות פתוחים והאוזניים כרויים, לאמור: מצאנו מים חיים.

עומדים אנו ברגעי הגלות האחרונים, זה מכבר התחילו ימות המשיח, וקיבוץ הגלויות, כבר התחיל הזמן שיאמרו ליצחק "כי אתה אבינו". זאת מנין?

בגמרא (ברכות לא.) אומר רבי יוחנן בשם רשב"י אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה, שנאמר "אז (בבוא הגאולה, כאשר יתקיים "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עמנו". "אז) ימלא שחוק פינו".

ובכן, דעו נא רבותי:

הרבי מליובאוויטש אמר בכמה הזדמנויות שעומדים אנו בתקופה המדוברת, הגענו כבר לשלב של "אז ימלא שחוק פינו". !!!

ועל פי דבריו אלו, העבודה העיקרית שלנו כעת היא, לפעול על כל יהודי באשר הוא, לזכור ולהזכיר: "בני יצחק" כי שום יהודי לא יישאר בגלות. קדימה לגאולה.

(הביאור מבוסס על פי ביאורי ה"תורה אור" של רבינו הזקן בעל התניא, ליקוטי שיחות של הרבי מליובאוויטש, ודבר מלכות)

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.

לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com

בכתבה זו נעשה שימוש בצילומים אשר בעל הזכויות בהם לא נודע או לא אותר, בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות שלחו הודעה על כך בצירוף הצילום המקורי לדוא"ל desk@kikar.co.il.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר