1:
״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד אתה״.
רש״י הקדוש אומר: וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש.
ומאיפה הגיעו מלאכים אלו?
בפסוקים האחרונים של פרשת ״ויצא״ כתוב: ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״, מסביר רש״י - ״מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ.
״ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים״, מסביר רש״י - ״מחנים, שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו״.
במדרש ״תנחומא״ על פרשת משפטים כתוב: ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״ - וכן אתה מוצא ביעקב שכתוב בו ״איש תם יושב אוהלים״.
איש תם - במעשים טובים, יושב אוהלים - עוסק בתורה.
בזכות שיעקב נתרבה במצוות, נמסרו לו מחנות מלאכים לשומרו שנאמר ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״.
מסביר החיד״א שמהמצוות ולימוד התורה של יעקב אבינו, נבראו מלאכים רבים.
כמו שכתוב במשנה בפרקי אבות (ד יא):
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצווה אחת - קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת - קונה לו קטיגור אחד״.
מלאכים אלו שנבראים מקיום התורה והמצוות, חונים סביב אותו אדם שבזכותו הם נבראו, סובבים אותו ושומרים עליו לכל מקום שילך שנאמר: ״כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך״.
2:
וכן מביא המהרש״א במסכת ״מכות״ (י׳) על דברי הגמרא: ״בדרך שאדם רוצה לילך מולכים אותו״,
שכל מחשבה, דיבור ומעשה של אדם, נברא מלאך לפי עניינו, לטוב או לרע.
מסביר החיד״א שמלאכים אלו שנבראו מהתורה והמצוות של יעקב, הם המלאכים שליוו אותו שעליהם נאמר: ״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו..״, שלא כמו המלאכים שמוזכרים בסוף פרשה קודמת: ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״, שם היו אלו מלאכים ממש, כשראה אותם יעקב הבין שהם לא המלאכים ששייכים אליו, לא אותם שנבראו מהמעשים הטובים ולימוד התורה שלו, אלא מלאכים רגילים הם, לכן קרא את שם המקום ההוא ״מחנים״, על שם שני מחנות מלאכים, האחד ששייכים אליו - אלו שנולדו בזכות מעשיו, והשני - מלאכים רגילים שנבראו ביום השני לבריאת העולם.
לפי זה מסביר החיד״א ש״וישלח יעקב מלאכים..״, אלו המלאכים ששייכים לו שאותם הוא שלח לקראת עשיו, ולפי זה אפשר להבין מדוע יעקב מבקש מהם להגיד לעשיו: ״כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי..״ שעל זה מסבירים המפרשים: גרתי - תרי״ג מצוות שמרתי.
ולכאורה קשה מדוע יעקב מזכיר את זה? מה אכפת לעשיו שיעקב שמר את כל המצוות?
אלא לפי זה מובן שכך שולח יעקב לעשיו, מלאכים אלו שאני שולח אליך, הם אלו השייכים לי, שנבראו בזכות תרי״ג המצוות ששמרתי כשהייתי אצל לבן.
3:
האם יעקב עשה כשורה כששלח לעשיו מתנות וגרם לו על ידי זה להיות חייב להגיב, לטוב או לרע, או שמא טעה יעקב ולא היה צריך לשלוח מתנות ולהתחנף לעשיו כיון שיש לו את השמירה שהובטחה לו על ידי הקב״ה.
ב״בראשית רבה״ כתוב שטעה יעקב ולא היה צריך להתייחס לעשיו, ומביא את הנאמר ב״משלי״ (כו יז): ״מחזיק באוזני כלב מתעבר על ריב לא לו״, פירוש - הכועס על ריב שלא שייך אליו הרי הוא כמחזיק באוזני כלב וגורם לכלב לנשוך אותו.
כך אמר הקב״ה ליעקב, עשיו, לדרכו היה מהלך ולא היה בדעתו לעשות לך כלום אלמלא עוררת אותו להגיב כששלחת את המלאכים לאמר לו ״כה אמר עבדך יעקב״.
ב״בראשית רבה״ אף מביא משל על ראש גזלנים אחד שהיה ישן בפרשת דרכים, הגיע עובר אורח, העיר אותו ואמר לו שעליו להזהר כי במקום זה ישנו שודד מסוכן.
קם השודד, נתן מכות לאותו אחד שהעיר אותו ואמר לו:
״השודד ישן, מדוע הערת אותו? עכשיו כשאני ער תקבל מכות״.
כך אמר הקב״ה ליעקב, לא היית צריך לעורר את עשיו.
4:
אך ישנם מפרשים אחרים שאומרים שכן התנהג יעקב כשורה.
אומנם הקב״ה הבטיח לשמור אותו, אך יעקב פחד שמא יש בידו עוונות שימעיטו את השמירה שהבטיח לו הקב״ה.
יעקב פחד שמא ההבטחה של הקב״ה היתה מותנית בזה שלא יהיו לו עבירות.
צריך גם להבין שהיה עניין אחד חשוב שבו היה לעשיו יתרון בולט על יעקב.
עשיו הקפיד מאד על כיבוד הורים ובמיוחד כיבד את יצחק אביו.
יעקב לעומת זאת לא זכה כל-כך לכבד את הוריו באותה רמה של עשיו, עשרות שנים שלא היה בבית גרמו לו לפספס מצווה חשובה זו.
כתוב במדרש שרבקה שלחה ליעקב בעודו אצל לבן שעשיו כבר לא רוצה להרוג אותו ומבקשת היא ממנו לחזור הביתה.
אך יעקב לא הקשיב לה ונשאר לרעות את צאנו של לבן ואת צאנו שלו.
מדוע נהג כך יעקב?
כתוב שיעקב כל כך הקפיד בשמירת הצאן ימים כלילות, בחום ובקור, גם כשהגיעו אריות לאכול את הצאן חסם אותם בגופו בחירוף נפש וגרש אותם מהמקום.
בפרשת ״ויצא״ מוזכרים טענותיו של יעקב ללבן: ״זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי, טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וגנובתי לילה, הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני״.
יעקב לא עצם עין במשך שנים על גבי שנים ושמר בחירוף נפש על הצאן.
נשאלת השאלה מדוע נהג כך יעקב אבינו?
המפרשים מסבירים שהצאן עליהם שמר יעקב, לא היו סתם צאן, אלא שהיו בהם את נשמות עם ישראל, נשמות קדושות שהיה עליו לשמור עליהם.
כתוב שהיה ליעקב שישים ריבו צאן, מספר זה הוא לא סתם, הוא כנגד שישים ריבו של עם ישראל.
שישים ריבו שעליו אמורה לשכון השכינה.
אם חס ושלום יחסר אפילו אחד, עם ישראל לא יהיה שלם ולא תשכון עליו השכינה.
אם כן זאת הסיבה ששמר יעקב בחירוף נפש שאפילו צאן אחד לא יטרף, זאת גם הסיבה שלא הקשיב לאמו כשביקשה ממנו שיחזור הביתה, זאת גם הסיבה שבגללה פחד שיגבר עליו עשיו כי בכיבוד הורים ניצח עשיו בפער גדול.
5:
לקראת המפגש עם עשיו מחליט יעקב להחביא את דינה בתוך תיבה מפחד שעשיו יראה אותה וירצה לקחתה לאשה.
לחששו של יעקב היתה הצדקה.
לרבקה וללבן אחיה היה הסכם שבתו הגדולה תהיה שמורה לבנה הגדול ובתו הקטנה לבנה הקטן.
לאה היתה שייכת לעשיו לפי הסכם זה.
יעקב כנראה חשש שכשיראה עשיו את לאה ויבין שלקח לו יעקב את מי שהייתה מיודעת לו, ידרוש במקומה את דינה לאשה, ואת זה יעקב לא היה מוכן שיקרה, לכן החביאה.
חז״ל אומרים שיעקב נענש על מעשה זה כי אולי בזכות דינה היה עשיו חוזר בתשובה.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי