1:
פרשת ״וישב״ מתחילה בקורות יעקב ובניו.
סוף סוף מגיע יעקב אל המנוחה והנחלה ומתיישב בחברון עיר אבותיו.
באותה תקופה היה יוסף בן שבע עשרה שנה, והיה מתחבר יותר לבני השפחות, בלהה וזלפה.
עם שאר אחיו בני לאה, יוסף פחות התחבר כי ראה פגמים בהתנהגותם ואף דיווח עליהם ליעקב אביו.
יעקב אהב את יוסף יותר מכל אחיו כיוון שנולד לו לעת זיקנתו והיה דומה לו מאד בקלסתר פניו.
יעקב נהג ללמוד עם יוסף חברותא, והעביר לו את כל מה שלמד בבית מדרשם של ״שם״ ו״עבר״.
ידוע הדבר שיש קשר חזק מאד בין אנשים שלומדים חברותא על בסיס קבוע ובמיוחד שמדובר באב ובנו.
זאת היתה כנראה הסיבה העיקרית בסופו של דבר לקשר המיוחד והאהבה הגדולה של יעקב לבנו יוסף, חברותא זאת עזרה להם לתקשר מרחוק כשהיו זקוקים לאותת אחד לשני וכדלהלן.
בפרשת ״ויגש״ כתוב שכשמגיעים האחים לבשר ליעקב שעוד יוסף חי, הוא מסרב להאמין.
אך מילה אחת שהוא שומע מהם, גורמת לו להאמין שאכן יוסף חי ואף גורמת לשמחה ולשכינה לחזור לשרות עליו.
כך כתוב: (פרק מ״ה פסוק כ״ז) ״וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם״.
ה״עגלות״ היא מילת קוד שמסבירה לנו איזה מסר מיוחד שלח יוסף לאביו כדי להוכיח לו שהוא אכן יוסף ועודנו חי.
ה״עגלות״ הם רמז לסוגיית ״עגלה ערופה״ בהם עסקו יעקב ויוסף בטרם חטפו אותו אחיו.
יוסף בוחר לשלוח ליעקב את הדבר שהכי מקשר בינהם, דבר חשוב שהוא מעל הזמן, ששיכחה אינה יכולה לשלוט בו, ומהו? סוגייה בלימוד התורה הקדושה.
2:
בנוסף לכתונת הרגילה שהיתה ליוסף כמו לאחיו , הוסיף יעקב ונתן ליוסף גם כתונת פסים מיוחדת, מצמר משובח עם ריקמה צבעונית שאורכה עד קצה הידיים והרגליים.
״כתונת הפסים״ באה לרמז ליוסף את עתידו.
האות פ׳ מרמזת על שמונים שנה שעתיד הוא למלוך במצרים
המשך המילה ״סים״ - בגימטריה מאה ועשר, לרמוז ליוסף כמה יהיו שנות חייו.
3:
״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״
המפרשים שואלים מדוע האריכות הזאת?
הרי יודעים אנו שיצחק לא יצא מעולם מארץ ישראל, אם כתוב ״ארץ מגורי אביו״, ברור שזה בארץ כנען, עוד קשה, הרי בפרשת ״וישלח״ כבר כתוב ״ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון״, מדוע פה חוזרת התורה שוב פעם על מקום מגוריו?
מתרצים המפרשים, שעד עכשיו שלוותו של יעקב לא היתה שלמה, בגלל שתי מצוות חשובות שלא יכול היה לקיימם, מצוות ״כיבוד אב״ ומצוות ״ישוב ארץ ישראל״.
אך עכשיו כשהגיע לביתו של אביו בארץ ישראל סוף סוף יוכל לזכות ולקיים את שתי המצוות האלו.
ולכן כתוב ״בארץ מגורי אביו״ - על מצוות ״כיבוד אב״,
״בארץ כנען״ - מצוות ״ישוב ארץ ישראל״.
רש״י הקדוש אומר: ״ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף״.
יעקב מגיע סוף סוף למקומו הקבוע ומבקש לחיות בשלווה, ראה את זה הקב״ה ושלח לו את הצרה עם יוסף.
נשאלת השאלה, מה מפריע לקב״ה שיעקב רוצה לשבת בשלווה? מה גרוע בזה?
אחרי כל התלאות, הצרות והנדודים שעבר, לא מגיע לו קצת שלווה?
עוד קשה, בפרשת ויחי כתוב: ״ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה״.
חז״ל אומרים שבשנים אלו הוא הרגיש ״מעין עולם הבא״.
מדוע שם לא הפריע לקב״ה שהוא יושב ברוגע ובמנוחה? מדוע שם לא שלח לו הקב״ה צרה כלשהיא?
צריך גם להבין, על איזה שלווה מדובר, לכאורה יעקב רוצה לשבת בשקט וללמוד תורה, ואם כן מה הבעיה עם זה?
4:
רבנו אפרים מבעלי התוספות ואחריו עוד מפרשים מתרצים ש״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״ במקום שהיה אביו גר רצה הוא להתישב.
יצחק הרגיש כגר בארץ ישראל ככתוב ״בארץ מגורי אביו״, ויעקב ביקש לשבת שם כתושב ולא כגר.
על זה הקפיד הקב״ה.
הרי ארץ ישראל שייכת עדיין לכנעני והפריזי ואסור היה ליעקב לשבת שם כתושב אלא כגר.
הקב״ה אמר במפורש בברית בין הבתרים ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״, וממתי מתחילים לספור את הארבע מאות שנה? מלידתו של יצחק.
אפילו שיצחק נמצא בארץ ישראל, עדיין לא הגיע הזמן לשבת שם כתושב, אלא כגר.
זאת היתה הטענה של הקב״ה ליעקב, אתה רוצה להיות פה ״תושב״ ולבטל את מה שגזרתי ״ידוע תדע שגר יהיה זרעך״?
על זה שלח לו את הצרה עם יוסף.
לכן,על שבע עשרה השנים שחי יעקב במעין עולם הבא במצרים, לא הקפיד הקב״ה, כי שם במצרים חי יעקב כגר.
מכאן רואים שהבעיה היא לא ב״שלווה״, אלא כשרוצים לשבת כ״תושב״ במקום שנגזר להיות כ״גר״.
5:
״אלו תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה״.
לכאורה אפשר להקשות, זהו? רק יוסף נחשב תולדות יעקב? מה עם שאר השבטים? הם לא נכללים בתולדות יעקב?
מסביר ״רבנו בחיי״ שביוסף הצדיק היו את כל המידות הטובות של כל השבטים יחד.
בכורה, נבואה, מלכות, חכמה ושאר מידות טובות.
זאת הסיבה שעיקר תולדות יעקב הוא יוסף.
ר׳ יונתן איבשיץ וגם החיד״א מביאים עוד תירוץ מעניין.
יוסף היה מושלם, כי מי היתה אמו? גם רחל וגם לאה.
רחל אמנם ילדה אותו, אבל חלק מהעיבור היה אצל לאה.
אצל לאה כתוב: ״ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה״.
והגמרא במסכת ״ברכות״ אומרת שכשהתעברה לאה, היתה בטוחה שיש לה בן זכר שביעי, דבר זה גרם לה להתפלל חזק לקב״ה שיחליף לה את מין העובר מזכר לנקבה.
מדוע? לאה ידעה ברוח הקודש שליעקב אמור להיות י״ב שבטים.
לפי החשבון יוצא שאם יהיה עכשיו ללאה בן שביעי, אז לרחל יהיה רק ילד אחד.
לאה הצדיקה לא רצתה שרחל תתבזה בזה שיהיה לה רק ילד אחד, פחות מהשפחות, שלהן היו שני ילדים לכל אחת.
לאה התפללה והקב״ה שמע את תפילתה והחליף את מין העובר לנקבה ונולדה דינה.
בתרגום ״יונתן בן עוזיאל״ מוסיף שרחל היתה מעוברת בבת, ועל ידי תפילתה של לאה, התחלפו הזכר והנקבה בין רחל ולאה, יוסף שהיה אצל לאה עבר לרחל ודינה שהיתה אצל רחל עברה ללאה.
לפי דברים אלו מובן מה היתה השלמות ביוסף.
הוא ירש את תכונותיהן המיוחדות גם של לאה וגם של רחל.
בברכת שבת שלום לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי