מילתא דבדיחותא תחילה, אותה אפתח בחריזה, על אודות המחילה:
מחילה בנתה החפרפרת, ולבקוע היא חותרת.
אני יושב לי בביתי, שליו שקט וחרישי.
לפתע, שומע אני תזוזות אי שם מתחת למרצפת, והנה מולי ניצבת חפרפרת.
צעקתי עליה: מה את עושה? מה את עושה?
והיא ענתה: מחילה, מחילה.
זו בדיחה כמובן, שממנה עולה ברור, שכל אחד שומע מה שהוא רוצה. זה ישמע מחילה, וזה ישמע מחילה, זה שומע מנהרה וזה שומע בקשת סליחה.
פרשתנו מקץ, ומה אנחנו שומעים? כמובן תלוי על מה חולמים.
"חלום חלמתי ופותר אין אותו" פרעה וחלומותיו, הוא אחוז בפרות השמנות, משם עבר לפרות הרזות. הלאה לשיבולים, וכעת הוא בכלל מומיה דוממת אי שם במוזיאון אנגלי.
חלומות פרעה הצילו את העולם, בזכות המוח היהודי. וליתר דיוק: בזכות האמונה היהודית, כפי שהכריז יוסף: "בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה".
אבל מה אנו חולמים? היכן אנו אחוזים?
בשנת תשנ"א, שבת פרשת מקץ, הכריז הרבי מליובאוויטש:
כאשר יהודי שומע את הבעל קורא, הפוצח בקריאת בתורה ומכריז "ויהי מקץ" מיד תופס היהודי את עצמו: אַהַא, זה מרמז על קץ הגלות וקץ הימים, קץ הימין וקץ הגאולה.
כאשר יהודי שומע חנוכה, מיד נזכר הוא בפך השמן הטהור, איתו ידליק אהרן הכהן הגדול תיכף ומיד את מנורת המקדש.
השמן מזכיר ליהודי גם את "משיח צדקנו", המשוח בשמן המשחה, כמו שנאמר "מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו".
השמן מזכיר ליהודי גם את המספר שמונה, כנגד ימי החנוכה, והיהודי שחולם גאולה נזכר תיכף שבכינור של ימות המשיח יהיה שמונה נימין מה שמכונה בספרות "התו השמיני" וכפי חזון הנביאים "אז נשיח שיר חדש".
ממילא מתעורר היהודי ומוסיף אומץ בציפיה והתשוקה והגעגוע לגאולה האמיתית והשלימה, "אחכה לו בכל יום שיבוא".
ַּ
וכעת נפרוט את הדברים:
קץ הימים וקץ הימין הם שתי בחינות, הראשון הוא קץ וסוף הגלות, והשני הוא קץ והתחלת הגאולה (האבן עזרא ריש פרשתנו: "יש מקץ שהוא תחלה").
אם נתבונן בעיניים מפוכחות על המציאות בה אנו נמצאים נגלה תיכף שאנו אחוזים ונמצאים בשתי נקודות קוטביות מדהימות.
מצד אחד "קץ הגלות" תסתכלו על אספסוף האולפנים, על הפוליטיקה המשחיתה כל חלקה טובה, על ביידן את בלינקן שמחליטים כיצד עלינו לנהל את מלחמת האור בחושך.
זהו "קץ הגלות" הפוליטיקאים איבדו כל קשר בינם לבין המציאות, וזה ככל הנראה הסוף שלהם.
זאת מנין לי?
כי אני מסתכל על החיילים, העם "עמך בית ישראל". זהו "קץ הימין" קץ והתחלת הגאולה.
הנה דוגמא:
חיילים יהודיים בעלי מסירות נפש, מחסלים מחבלים, כובשים מסגדים, ומכריזים:
"שמע ישראל" "ה' הוא האלקים".
תראו את הגרפיטי של חיילי עם ישראל בעזה, "באנו חושך לגרש". תראו את הדלקות החשמונאים בני דורינו בעזה בעז"ה. תראו את עוצמת האמונה הבוקעת מכל עבר, זוהי התחלת הגאולה.
ושוב, עדיין אנו בסוף הגלות, השיירים האחרונים עדיין נאחזים בציפורניים, הנה תראו לדוגמא את הדרג הצהל"י הבכיר שמגרש חיילים בעלי מסירות נפש ממילואים וזאת. משום שהכריזו "שמע ישראל". אוי לאותו ביזיון.
אבל לא יעזור להם, "קץ הימין" הגיע ובא. אנו בדרך לגאולה השלימה.
חידה לקינוח:
אם תרצו (לשחק באותיות) "משיח נַאוּ".
מה תקבלו?
ובכן, "משיח נַאוּ" זה האותיות של המילה הנהדרת "חשמונאי".
אכן, כי כן.
בקרוב ממש נצעד בראשות החשמונאים בני דורינו, הם היהודים האוחזים באמונה ובעוצמה, הם החשמונאים שמפיצים את האמונה בכל קצוות תבל, הלוא הם השלוחים של הרבי בכל אתר ואתר, הלוא הם החיילים האמיצים וגדושי האמונה.
והחשמונאי הראשי בראשנו, הוא משיח צדקנו, "משח נאוּ".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com