בפרשתנו - שמות - מעמידה התורה את המנהיג הראשון של האומה היהודית "משה רבינו".
סיפור נאה מספר הרבי הריי"ץ על רבינו הגדול, רבי שניאור זלמן, בעל התניא והשולחן ערוך (היום, כד' טבת, יום ההילולא שלו):
נער צעיר (19) היה רבינו הזקן, כאשר הגיע אל רבו הרב המגיד ממזריטש, ואמנם הוא היה הצעיר שבחבורה, אבל תיכף הכיר בו הרב המגיד, והטיל עליו את מלאכת כתיבת השולחן ערוך (עריכת השולחן ערוך מחדש, נועדה לשלב את פסקי המקובלים, ולכתוב הלכה בטעמה).
בהתקרב הימים הנוראים, ביקש הרב המגיד מתלמידו החביב: זַלְמֶנְיוּ (שם חיבה), ברצוני שתהיה אתה הבעל תוקע בראש השנה.
ענה רבינו: אבל אינני יודע את הכוונות.
קיבלת, השיב הרב המגיד, ולימד את אדמו"ר הזקן הכוונות של תקיעת שופר.
כשסיימו ללמוד הכוונות, אמר אדמו"ר הזקן: אבל אינני יודע לתקוע.
שאל הרב המגיד: אז למה הטרחתני ללמדך הכוונות?
השיב אדמו"ר הזקן: זאת למדתי ממשה רבינו.
כאשר אמר הקב"ה למשה: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"
נענה משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם".
מיד לימד הקב"ה את משה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". בהמשך לימד הקב"ה את משה ג' אותות מיוחדים כדי שבני ישראל יאמינו למשה.
ולבסוף, לאחרי כל הדין ודברים, אומר משה להקב"ה: אבל אני מגמגם - "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי".
הוי אומר: גם בשעה שהוציא משה סודות מהקב"ה, הוא חשב שאיננו ראוי לגאול את בני ישראל.
**
הבה נתבונן במנהיגנו הראשון, משה רבינו. הקב"ה מבקש ממנו לך תגאל את בני ישראל, והוא - משה - לא רוצה.
בגלל הרבה סיבות משה לא רוצה: כי אינני יודע מה שמו, כי לא יאמינו לי, כי יש בבני ישראל דילטורין, כי אהרן אחי הגדול, כי יהושע בנון, כי משיח, כי אני מגמגם…
שימו לב:
רוצים להפקיד בידי משה את הטובה הנצחית של עם ישראל, גאולה וחירות עולם, התורה תבוא בהמשך על ידי משה.
למה הוא לא רוצה לגאול אותנו?
הרי אתה - משה - אוהב אותם, אפילו הסתכנת והרגת מצרי מפני שהתעלל ביהודי, אז מה עכשיו, למה אתה לא רוצה?
משה הוא מנהיג, ומנהיג - מנהיג אמיתי - הוא זה שמבין עד כמה גדולה האחריות. זה מפחיד.
מנהיג אמיתי אמרנו, כי בדורינו המפולג, יש מנהיגים בשקל, המפלגות פורחות כפטריות אחר הגשם. כל מי שיש לו ששה מנדטים חושב שהוא ראש ממשלה…
בעיני האיש הפשוט, מנהיג עשוי להצטייר כרודף אחר כבוד, כך אכן ראו זאת "קרח דתן ואבירם". כך הם טענו למשה ואהרן: למה אתם משֹתררים עלינו? "מדוע תתנשאו על קהל ה'"?
בעידן המפלגות והבחירות, כך זה אכן בדיוק. כל מנהיג מחזר אחר קולות הבוחרים, תבחרו בי כי אני - חושב שאני - מורם מעם.
זהו, שלא זאת מנהיגות.
מנהיג זה אחד שמוכן לשים את הראש שלו למען עם ישראל, ו"זה האיש משה", די לנו אם ניזכר בפסיקתו הנחרצת "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
דווקא מפני שמשה סירב להיות מנהיג, דווקא זה העיד על כך שהוא הוא הראוי להיות מנהיג, ולכן דווקא הוא ולא אחר.
**
זכה דורינו ויש לנו מנהיג אמיתי, אוהב ישראל אמיתי, שמוכן למסור את כל כולו למען עם ישראל.
עומדים אנו בתוך שלושים יום לתאריך הגדול י' שבט, בו ביום - י' שבט תש"י - הסתלק הרבי הריי"ץ מליובאוויטש (הרבי הקודם של חסידות חב"ד) ובו ביום בשנה הבאה - י' שבט תשי"א - התמנה הרבי החתן כממשיך דרכו של חמיו בשושלת החב"דית.
כיום, עדים כולנו למהפיכה שהעמיד הרבי בעולם, בתי חב"ד פזורים בכל אתר ואתר (אומרים בבדיחותא: כאשר האמריקאים נחתו על הירח הם מצאו שם בית חב"ד) קירוב לבבות לתורה באהבה ובחיבה.
אך לא רבים יודעים שבתחילת הדרך, הרבי לא רצה להיות רבי.
שנה שלימה זה לקח, לאחר ההסלקות של הרבי הריי"ץ, החסידים הגיעו שוב ושוב והתחננו אל הרבי שיישב על כיסא חמיו. הרבי סירב וסירב, אפילו היה התבטאות של הרבי: "אני אברח לברזיל". אחד החסידים נענה ואמר: נסע אחריך לברזיל.
למה זה צריך להיות כך?
היא הנותנת: כאשר מנהיג מבין את גודל האחריות, הואחושש ממנה. וכאשר הוא יקבל על עצמו את עול המנהיגות, אז תתבצע המהפיכה.
כך היה גם בימי רבינו בעל התניא, לאחר הסתלקות הרב המגיד, התבטל רבינו בעל התניא (שהיה אז צעיר כבן 28 שנים) בפני הצדיק רבי מנחם מנדל מוויטבסק (מגדולי תלמידי הרב המגיד).
רבי מנחם מנדל מוויטבסק החליט לעלות לארץ הקודש, ורבינו רצה להצטרף אליו. החסידים ברוסיה הלבנה בכו, וכי יישארו כצאן שאין להם רועה, אז פקד הרמ"מ מוויטבסק על רבינו שיקח על עצמו את עול הנהגת החסידים.
ניחשתם נכון, הוא סירב, הוא לא רצה.
אבל פקודה זו פקודה, ולבסוף נשאר רבינו הזקן ברוסיה בכדי להנהיג את החסידים.
ובכן, דרוש לנו מנהיג.
דרוש מנהיג שלא רוצה להנהיג.
יה"ר שנזכה בקרוב ממש למנהיג אמיתי,
שיבוא ויגאלנו גאולה שלימה ואמיתית,
ונעלה לבית המקדש השלישי,
בקרוב ממ"ש.
לזכות החיילים הגיבורים המחרפים נפשם על שמירת העם והארץ.
ולע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com