1:
״ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה״.
רש״י הקדוש אומר שמחמת צערם לא קיבלו את דברי התנחומין.
מקוצר רוח - כל מי שהוא מצטער בצרתו, רוחו ונשימתו נעשית קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו מחוסר מנוחת הנפש.
אם כן לפי רש״י בני ישראל לא שמעו אל משה מחמת חוסר מנוחת הנפש שבאה כתוצאה מריבוי הדאגה והצרה.
גם הרמב״ן מפרש שהסיבה שבני ישראל לא שמעו למשה, לא בגלל שלא האמינו בה׳ ובמשה שהבטיחו להם שהגאולה קרובה, אלא שמגודל טרחם ועמלם לא היטו אוזן להאזין לדברי משה בגלל קוצר רוח שבא כתוצאה מהסבל הגדול, מה שהביא את בני ישראל לרצות למות מרוב צער ולא להמשיך לחיות עוד, אפילו שידעו שבהמשך יהיה להם יותר טוב.
הצער היה כ״כ גדול שהביא אותם ליאוש, גם המחשבה על עתיד טוב יותר לא עזרה.
לפי הרמב״ן: ״קוצר רוח״ - הוא הפחד שלא יהרגם פרעה בחרב, פחד יומיומי שגרם להם לקוץ בחייהם.
ו״עבודה קשה״ - הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם, דוחק שלא נתן להם אפילו דקה לחשוב על אפשרות להתנגד לפרעה.
כדי לחשוב, צריך זמן, לבני ישראל לא היה את הזמן הזה.
2:
ה״חזקוני״ מפרש שבני ישראל סרבו לשמוע למשה בטענה שהוא זה שגרם לפרעה לשנות את תנאי עבודתם לרעה.
״לא שמעו אל משה״ - לא רצו לשמוע בגלל שהוא גרם להם ל״קוצר רוח ועבודה קשה״.
ה״גאון מוילנא״ מסביר שיש שני סוגי עינויים.
האחד - עבודה פיזית קשה מאד שיש לה זמן קצוב.
היא מאד קשה בשעות העבודה, אך לאחר שמסיימים, מגיעה מנוחה שלמה.
העינוי השני - עבודה קלה שמבוצעת מסביב לשעון ללא הפסקת מנוחה.
לפי דברי ״הגאון מולינא״:
״לא שמעו אל משה מקוצר רוח״ - זאת העבודה שרק לכאורה נראית קלה, העבודה לקושש קש, אך מה שקשה בעבודה זו שאין זמן מנוחה בכלל, אין זמן קצוב שבסופו מסיימים והולכים לנוח.
״ומעבודה קשה״ - העבודה הקשה פיזית שיש לה זמן קצוב ומנוחה בסופה.
פעמים שהקש ששבר את גבם של ישראל היה דווקא העבודה שנקראית לכאורה קלה, לקושש קש, אך מנוחה לא היתה.
3:
״וידבר משה לפני ה׳ לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים״.
רש״י במקום אומר: ״זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה״.
מהו הקל וחומר? אומר משה לקב״ה: ״אם עם ישראל לא מוכן לשמוע אותי, איך ירצה לשמוע אותי פרעה, הרי קל וחומר שהוא לא ישמע אותי״.
שואל ה״דעת זקנים מבעלי התוספות״, איזה קל וחומר יש פה? הרי בני ישראל לא שמעו בגלל ה״קוצר רוח ועבודה קשה״, אבל לפרעה אין את ה״קוצר רוח ועבודה קשה״, מאיזו סיבה לא ישמע פרעה אל משה?
מתרץ, שאת הקל וחומר מסבירים כך:
אם עם ישראל לא שמעו אל משה אפילו כשבא לבשר להם בשורת שחרור, בשורה שהנה ממש בקרוב יופסק שעבודם, איך ישמע להם פרעה שהוא זה שאמור לשחרר אותם כנגד רצונו.
אם המשתחרר לא ישמע, קל וחומר שהמשחרר לא ישמע.
4:
פירוש נוסף יש ב״מהרז״ו״ (רבי זאב וולף איינהורן) שמביא את ה״מכילתא״ על הפסוק: ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה״, ר׳ יהודה בן תימא שואל, וכי יש לך אדם שמתבשר טובה ואינו שומע?
איזה הגיון יש בזה שבאים לבשר לאסיר שהוא עומד להשתחרר והוא אינו שומע?
אלא אומר ר׳ יהודה בין תימא, שמה שכתוב שהיה קשה לעם ישראל להשתחרר מהעבודה, אין הכוונה ל״עבודת פרך״, אלא ל״עבודה זרה״, שהיו שקועים ורגילים בה.
כל בני ישראל (חוץ משבט לוי) עבדו במצרים ״עבודה זרה״, שנאמר בפרשת בא: ״ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח״ - ״משכו ידיכם״ מעבודה זרה, ״וקחו לכם״ - צאן לעבודת הפסח.
גם בנביא יחזקאל כתוב ״ואומר אליהם, איש שיקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו אני ה׳ אלוקיכם״.
בני ישראל הבינו שאם הם משתחררים, יצטרכו ללכת ל״הר סיני״ לקבלת התורה ויהיו מוכרחים לעזוב את העבודה זרה שהורגלו בה עד עכשיו, את זה הם לא רצו.
עם ישראל העדיפו להיות משועבדים, העיקר להמשיך בהרגל ה״עבודה זרה״.
זאת הסיבה שהם לא שמעו אל משה.
עכשיו יובן ה״קל וחומר״.
אם עם ישראל שלא היו עובדי עבודה זרה מדורי דורות, הרי אבותם לא עבדו עבודה זרה.
לאחר שמתו הדור של יעקב ובניו, מצאו עצמם מתבוללים.
אם הם לא מוכנים לשמוע למשה כדי שלא יצטרכו להשתחרר מהעבודה זרה, איך ישמע פרעה, שהוא עצמו העבודה זרה מבחינתו.
לפי זה יהיה הפירוש של ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה״:
״קוצר רוח״ - כיוון שרוחם ונשמתם נתקצרה מהקדושה,
״ועבודה קשה״ - העבודה זרה שקשה היה להם לעזוב אותה.
5:
ישנם בחז״ל שלוש דעות על שלושה זמנים שונים לגבי אורך הגלות שהיו ישראל במצרים.
ב״ברית בין הבתרים״ גילה הקב״ה לאברהם שישראל עתידים לגלות ארבע מאות שנה ככתוב: ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״
בסוף פרשת ״בא״ כתוב: ״ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה״.
לעומת זאת ב״פרקי דרבי אליעזר״ כתוב שבני ישראל ישבו במצרים מאתיים וחמש עשרה שנה.
(למעשה לא היו עם ישראל במצרים, לא ארבע מאות ושלושים, לא ארבע מאות ולא מאתיים וחמש עשרה שנים, בני ישראל יצאו לאחר מאתיים ועשר שנים.
ישנם הסברים רבים מדוע יצאו בסוף במאתיים ועשר שנים, על כך נדבר בהזדמנות אחרת)
בעל ה״מגלה עמוקות״ מסביר ששלושת הזמנים האלו הם כנגד ״נפש״, ״רוח״ ו״נשמה״ שאותם קלקל אדם הראשון כשחטא.
אותם היו אמורים בני ישראל לתקן על ידי שעבוד מצרים.
״רוח״ - בגימטריה מאתיים וארבע עשרה.
כדי לתקן את הרוח, היו ישראל צריכים להשתעבד במניין שנים אלו ולצאת כשיגמרו בשנת המאתיים וחמש עשרה, כמו שכתוב ב״פרקי דרבי אליעזר״.
אם עם ישראל היו נשארים ארבע מאות שנה, היו מתקנים את ״הנשמה״ - שהיא בגימטריה ארבע מאות.
אם היו נשארים ארבע מאות ושלושים שנה היו מתקנים את החלק שנקרא ״נפש״ - שהוא בגימטריה ארבע מאות ושלושים שנה.
עכשיו יובן מדוע לא שמעו בני ישראל למשה.
משה מגיע בשנת המאתיים ותשע ומבשר להם שעומדים הם להגאל.
אומרים לו בני ישראל, הרי אמורים אנו להשאר משועבדים, או מאתיים חמש עשרה שנה, או ארבע מאות, או ארבע מאות שלושים, איך זה יכול להיות שאתה מגיע לגאול אותנו בשנת מאתיים ותשע, הרי אפילו ל״רוח״ שהיא שווה למאתיים ארבע עשרה עדיין לא הגענו.
עכשיו אפשר להבין את מה שכתוב שלא שמעו אליו בני ישראל מ״קוצר רוח״.
״מקצר״ - גימטריה 430
״רוח״ - גימטריה 214
(טור זה מבוסס על אחד מהשיעורים המופלאים של הרב ברוך רוזנבלום שליט״א)
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי