עומדים אנו בישורת האחרונה,
רגעים אחדים לפני הגאולה.
ממצרים גאלתנו,
מבית עבדים פדיתנו.
פרשתנו - בא - מסכמת את הרגעים האחרונים של בני ישראל במצרים - "בית עבדים".
א. מהו "בית עבדים"?
ב. מיהו העבד הראשי?
ג. כיצד יוצאים מבית עבדים?
ד. ואיך נתרגם זאת למעשה בדורינו - דור הגאולה?
א. מהו בית "בית עבדים"?
נקדים שאלה: מיהו אלוהי מצרים?
אנחנו יודעים שהמצריים עבדו לנילוס, עוד יודעים אנו שהמצריים עבדו לטלה, עוד יודעים אנו שהמצריים עבדו לפרעה עצמו שהחשיב את עצמו אלוה, ויש עוד כמה אלוהיים בשרוול.
מה הקטע שלהם? למה המצריים צריכים כ"כ הרבה אלילים? באיזה קטע?
סיפור-בדיחה מספר כך:
אב ובנו הלכו, עם חמור קטן.
לפתע פגשו קבוצת אנשים שהחלו להתלחשש, איזה אנשים מוזרים הם, יש להם חמור ואף אחד לא רוכב עליו.
הסתכלו האב והבן זה על זה, והנהנו בהסכמה, בהתאם לכך הציע האב, שבנו יעלה וירכב על החמור.
המשיכו בדרך, והנה מולם קבוצת קבצנים, הללו החלו להתלחשש על הבן האכזר שרוכב על החמור, בעוד אביו צועד על רגליו בשמש הקופחת.
הסתכל הבן על אביו, ואמר: צודקים הם. הבה נתחלף, עלה האבא על החמור, והבן ברגליו יצעוד.
שוב חלפה קבוצה אחרת, זאת התלחששה על אכזריותו של האבא, שיושב בנוחיות על החמור…
גם הם צודקים, אמר האבא לבנו, הבה תעלה גם אתה על החמור.
כך התקדמו בדרכם, ושוב קבוצה עוברת מולם, טענה אחרת בפיהם: איך אבא ובן יחדו על החמור, כיצד לא ירחמו על חמור קטן?
מה עכשיו? אמר האבא לבנו,
את כל האפשרויות כבר ניסינו, וזה עדין לא טוב. .
מתוך רחמים על החמור הקטן והמסכן,
נקח את החמור על כתפינו - הציע הבן.
העולה מן הסיפור-בדיחה:
אם אין לך דרך משלך,
אתה עבד של הסביבה.
וזה בדיוק הסיפור האלילי-מצרי:
החרטומים-פרעונים סגדו לכוחות הטבע, כשצריך מים לשדה הנילוס הוא האלוהים, כשצריך תקציבים פרעה הוא האלוהים, כשצריך שפע מן המזלות הטלה הוא האלוהים (טלה הוא המזל ל חודש ניסן, הראשון בגלל המזלות). וכך הלאה.
ב. מיהו העבד הראשי?
פרעה בכבודו ובעצמו.
פרעה הזה, החשיב עצמו אלוה.
אבל יש בעיה, ושמה צואה.
לא יעלה על הדעת שאלוהים עושה צרכים.
אי לכך פרעה היה מתאפק במשך יום תמים, רק בבוקר, פרעה היה יוצא המימה ושם היה מטיל צרכיו.
הוי אומר: פרעה מוכן לסבול כאבי בטן יום שלם, כי הוא "עבד תודעתי", הוא שבוי בתודעתו הכוזבת האלילית, הוא עבד של כל תושבי מצרים, הוא צריך להתאפק יום שלם כדי שהם ישגו בהזיותיו האליליות.
ג. כיצד יוצאים "מבית עבדים"?
תשובה: שוחטים קרבן פסח.
הולך לו עבד יהודי,
לוקח את האליל המצרי,
ושוחט אותו מול המצרי.
זהו אומץ, זוהי תודעת חירות.
אני לא פוחד מן המצרי, מכריז היהודי.
חירות אמיתית יכולה להיות אך ורק מתוך התקשורת לבורא העולם, כיון שהוא המקור לכל הכוחות ומעליהם. כל מי שנמצא מתחת ה' הרי הוא משועבד לאיזה כוח שלא יהיה, החירות היא לצאת מתחת כל הכוחות ולהיות משועבד אך ורק לבורא העליון.
ד. איך נתרגם למעשה את רעיון החירות והגאולה?
עומדים אנו ערב שבת, ערב י' שבט, הוא יום ההסתלקות של הרבי הריי"ץ (רבי יוסף יצחק) מליובאוויטש.
הרבי הריי"ץ וחתנו הרבי ממשיך דרכו, הם היוו עבורינו סמל ודוגמא לחירות, מהם נשאב השראה ודרכי פעולה.
הנה לדוגמא:
בעודו ברוסיה הסובייטית, היווה הרבי הריי"ץ סמל ודוגמא לחירות אמונית.
הרבי לא נבהל מן הק.ג.ב. (המשטרה החשאית ברוסיה) והמשיך להפיץ יהדות וחסידות.
בהיות הרבי הריי"ץ במאסר, כאשר איימו עליו באקדח, הותיר לנו הרבי את המשפט החירותי הבא:
איומי אקדח יכולים להפחיד מי שיש לו עולם אחד, ושני אלוקים.
אבל מי שיש לו אלוקים אחד, ושני עולמות איומי אקדח לא מפחידים אותו.
זוהי חירות.
משם גורש הרבי לפולין, שם נתקל בחומה של יהדות חרדית-חסידית משגשגת. גם שם המשיך הרבי להיות מגדל-אור של חסידות.
משם המשיך הרבי לארה"ב, שם נתקל בעולם הקרח האמריקני. יהדות קרירה ריקה ודלה, יהודים המתביישים מהצל של עצמם.
הרבי לא מוותר, ומתחיל להפשיר את עולם הקרח. ישיבות חסידיות כמו בעולם הישן (רוסיה-פולין) גם פה בחורים יגדלו זקן.
י' שבט תש"י, יומא הילולא רבא.
על כסא המלכות הליובאוויטשי התיישב החתן הצעיר, הרבי.
אף הוא צועד בדרך החירות.
היהדות התורנית בימים ההם (לפני 74 שנים) היתה בשפל חסר תקדים, שנים ספורות לאחר שואה איומה, לא מזמן קמה המדינה. החילוניות הרימה ראש, והיהדות החרדית המלקקת את פצעיה, נכנסת לתוך חומות הגטו החרדי.
והרבי לא מתפעל ולא מתרשם, לא מתפעל מן החילוניות המתירנית, ולא מתרשם מן החרדיות המסתגרת. הרבי פועל בכל אתר ואתר, היכן שרק ידו מגעת (ולהיכן ידו לא הגיעה?).
הקנאים החרדיים מבית, והאנרכיסטים המתירניים מחוץ, אלו ואלו אומרים להתבדל זה מזה, חומות של פחד גבהו בין הצדדים, אלו החומות של העבדות המודרנית.
אלה פוחדים מצל צילה של טכנולוגיה,
ואלה מבוהלים מכל ריח של הדתה,
ווהרבי בתווך, שובר את חומות הגטו ומחסום הפחד, ומתוך כך מראה לנו את הדרך החוצה אל הגאולה.
וכל זה מתוך חירות אמיתית "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", ומתוך חזון ברור להצעיד את העולם לקראת החירות השלימה בגאולה הקרובה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com