"כי תקנה עבד עברי",
זה התחלת המשפט העברי.
זו המצוה הראשונה,
לאחר מתן תורה.
ואתה עומד ותמה:
מה הקטע?
בני ישראל היוצאים ממצרים, היו "עשירים כקרח". טרם יציאת ממצרים הם רוקנו את מצרים, נוספה אחר כך "ביזת הים", ובני ישראל היו עשירים גדולים. מה הסיכוי ל"עבד עברי" בתקופה הקרובה? שואף לאפס.
ובכל זאת התחילה התורה את ה"משפטים", בענין רכישת עבדים עבריים.
למה?
שאלה נוספת ומצחיקה, שואל רבינו בעל התניא:
הפרשה פותחת בלשון רבים: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ומיד ממשיכה בלשון יחיד "כי תקנה עבד עברי".
האמת היא מרה וכואבת, האדם בטבעו שואף לעבדות.
להבין זאת, עלינו קודם כל להבין, מהי בעצם עבדות? מהו עבד?
העבד הוא אדם שמכתיבים לו מה לעשות, העבד הוא אדם הכפוף לאינטרסים של אנשים אחרים.
ובכן, שאלה כנה עלינו לשאול את עצמינו: כמה פעמים אני מבטל את התוכניות שלי, בגלל אינטרסים של אנשים אחרים?
בשיחות הקדושות של הרבי מליובאוויטש הוא הביא דוגמא כואבת במיוחד, והיא כל כך צועקת וכואבת במציאות העכשווית.
מדינת ישראל הכריזה על עצמאות, לאמור: לא משנה - מה יגידו הגויים. משנה - מה יעשו היהודים. אנחנו עצמאיים ונעשה מה שטוב לנו. אנחנו נגן על עצמינו בעצמינו. בני חורין אנחנו.
אוייש. מה למעשה?
למעשה, במדינת ישראל הריבונית והעצמאית, יושבים ביידן ובלינקן בקבינט, בית הדין האגגי בהאג שולח פקודות להוסיף אוכל מים וסולר לעזתיים.
ואנחנו מה? מדינת ישראל היא המדינה שמוותרת הכי הרבה על האינטרסים החיוניים שלה, כדי לרצות את אומות העולם.
על סיני ויתרנו למצרים - בשביל שיגידו לנו "שלום".
מי הכינרת זורמים לירדנים - שיגידו לנו "שלום".
את חברון מסרנו לרש"פ - שוב בשביל "שלום".
אפילו נתנו להם כלי נשק - כן כן, גם זה בשביל "שלום".
וכל זה כדי לרצות את האו"ם, עליו כבר הכרזנו "אום שמום". זוהי העבדות ברמה המדינית.
והנה תעברו למסך, פייסבוק אינסטגרם ושאר ירקות. אדם מעלה פוסט בפייסבוק, רוצה שיעקבו אחריו, הוא מחפש הכרה, לגיטימיות. אם לא יחמיאו לו, אם לא יעשו לו לייק, הרי הוא לא שווה בעיני עצמו. ככה הוא נעשה משועבד ברמה האישית-פרטית.
ובכן, האדם רוצה להיות עבד. האדם הסטנדרטי רוצה להיות תלוי בדעת אחרים.
ופה מגיעה נקודת ההבחנה, עבור מה אני מוכן להשתעבד?
יש מי שמשתעבד לאלכוהול, ללייקים, למסך.
ויש מי ש"בוחר" להשתעבד לאשה, לילדים, למשפחה.
שימו לב: אשה וילדים, זו משימה קשה, זה "לכאורה" עבדות מאין כמוה. כל עוד הייתי רווק עשיתי מה שאני רוצה (אם תרצו: מה שבא לי), כעת יש לי אשה וילדים על הראש…
אבל לא. זה לא עבדות.
אשה וילדים זה משימה קשה, אבל זה לא עבדות.
למה? כי "האדם מחפש משמעות".
לכל אדם יש תכלית בעולם, ומשימת חייו למצוא את המשמעות והתכלית של חייו.
המשימה העיקרית של החיים,
להרחיב ולפתח את החיים,
החיים הגשמיים והחיים הרוחניים.
הרחבת החיים הגשמיים מתבטאת בהולדת ילדים.
הרחבת החיים הרוחניים מתבטאת בהוספה בלימוד התורה וקיום המצוות "הם חיינו ואורך ימינו".
"התמכרות" זוהי עבדות.
"עול תורה ומצוות" זוהי עבודת ה'.
"עול המשפחה" זוהי תכלית החיים.
"ההתמכרות" - כשמה כן היא - "ממכרת", וככל שטועמים עוד מן העבדות, כך רוצים ממנה עוד.
הנה תראו מה מספרת התורה על העבד עברי, הוא נמכר רק לשש שנים, אבל אז כשבא הזמן לצאת לחירות, הוא לא רוצה. "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי".
תדייקו בפסוק, הוא קודם אוהב את האדון, רק אח"כ באה המשפחה. בשפה של ימינו: הוא קודם כל משועבד לקריירה (מקורות הפרנסה) ורק אח"כ אשה ובנים. זה הראש של עבד.
[אגב. האשה והבנים כאן בפסוק הם לא האשה והבנים של העבד עברי, כי מדובר בשפחה כנענית השייכת אף היא וילדיה לאדון]
ומכאן אנחנו עוברים במעבר חד לביאורו המרתק של הרבי מליובאוויטש:
הקב"ה פונה אל משה: "כי תקנה עבד עברי" (בלשון יחיד), כי זו המשימה של משה רבינו לקנות עבד עברי.
יהודי מאמין בן מאמין,
חי לבדו בעולם מצחין.
איך יתגבר על כל התאוות,
תפיסות עולם אג'נדות ודעות רעות?
בדיוק לשם כך - אומר הרבי - נועד משה רבינו.
הוא תפקידו לקנות אותנו שנהיה עבדים של הצדיק של הקב"ה, ולא חלילה נשתעבד לסטרא אחרא על שלל צורותיה ואגפיה.
בדיחונת לסיום:
ראיתי פעם שיח בין שתי חברים, האחד החזיק ספר בידו וכולו התפעלות.
אמר לו חבירו: הספר הזה קנה אותך, אה?
ענה הראשון: "איזה קנה אותי - אני קונה אותו".
וזה בדיוק הנקודה שלנו,
בהתייחסנו אל משה רבינו.
משה קונה אותנו לעבדים,
ואנו קונים אותו לאדון הנביאים.
וכבר לימדונו חכמינו ז"ל: "אין דור שאין בו כמשה", גם בדורינו יש צדיק מיוחד, שתפקידו לקנות כל יהודי באהבה ובחיבה לעבודת ה'.
אף אנו תפקידנו,
לקנות אותו אדון לנו.
לשמוע הוראותיו,
לקיים עצותיו.
כך נחליף את העבדות החוֹלנית,
בעבדוּת ה' - עבוֹדה יהודית.
שבת שלום.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com