זו הנוסחה לצאת מהגלות / עמירן דביר

״ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד״.

בפרשה זו לא מוזכר שמו של משה רבנו וזאת משום שהוא ביקש מהקב״ה: ״מחני נא מספרך אשר כתבת״.

מדוע נבחרה פרשת ״תצווה״ שדווקא בה לא יהיה מוזכר משה רבנו?

מסביר ״בעל הטורים״, כיוון שבתקופה זו נולד משה רבנו, ובתקופה זו אף נסתלק מהעולם.

פעמים שנקראת פרשת ״תצוה״ לפני ז׳ אדר, פעמים שנקראת לאחריו.

2:

עוד תירוץ מביא ה״בעל הטורים״.

כיוון שסרב משה במשך שבוע שלם ללכת לגאול את ישראל ממצרים.

בשבוע המדובר משה רבנו ניהל סוג של ״משא ומתן״ מול הקב״ה, ככתוב: ״גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך״.

בעקבות התעקשותו של משה, לקח ממנו הקב״ה את ה״כהונה״ שהיתה מיועדת מלכתחילה אליו והעבירה לאהרון אחיו.

כיוון שפרשה זו עוסקת בין היתר ב״בגדי כהן גדול״, בגדים שהיו מיועדים למשה, אך התעקשותו גרמה שיועברו לאהרון אחיו, נבחרה דווקא היא להיות האחת שבה משה רבנו לא יוזכר.

3:

ר׳ אריה לייב היימן זצ״ל בספרו ״חיי לבב״ מסביר, שמדברים אלו אפשר להבין עוד עניין.

מדוע מבין כל הפרשות של חומש ״שמות״, שמו של אהרון לא מוזכר דווקא בפרשת ״תרומה״?

משה רבנו זכה ל״שני כתרים״.

הראשון - ״כתר תורה״, והשני - ״כתר מלכות״.

לעומתו, זכה אהרון לכתר אחד - ״כתר כהונה״.

מכיוון שאין ״מלכות״ אחת נוגעת בחברתה ומכיוון שבפרשת ״תצווה״, בה מוזכרים ״בגדי אהרון הכהן״, מוזכר דווקא שמו של אהרון ולא שמו של משה, מאותה סיבה לא מוזכר שמו של אהרון הכהן בפרשה הקודמת, פרשת ״תרומה״, כדי שלא תגע ״מלכות״ אחת, בחברתה.

4:

ראיתי ב״אור החיים״ הקדוש, שאמנם שמו של משה רבנו לא מוזכר בפרשה, אך מילותיה הראשונות מרמזות עליו.

כך מובא ב״אור החיים״ הקדוש:

״ואתה תצוה״, כתוב ב״זוהר״ הקדוש, היה ר׳ יוסי בן חלפתא יושב בפני ר׳ יצחק, שאל אותו, מדוע מתארכת כל כך ה״גלות הרביעית״ בה אנו נמצאים, מדוע אין לגלות זו זמן קצוב כמו לגלויות הקודמות?

ענה לו ר׳ יצחק, ״גלות רביעית״ מתארכת בגלל ״ביטול תורה״ וכך זכה לשמוע מרב המנונא סבא.

שלוש גלויות גלו ישראל, שלושתם הסתיימו בזכות שלושת האבות.

על הגלות הרביעית אחראי משה רבנו ורק בזכותו היא תסתיים.

כתוב ב״ירמיהו״: ״ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי״.

עם ישראל גלו בגלל שחטאו ב״תורת משה״, ככתוב ב״מלאכי״: ״זכרו תורת משה עבדי״.

עתידים ישראל להגאל בזכות משה רבנו, רק אם יחזרו לעסוק בתורה הקדושה.

לדברים אלו מרמזות מילותיה הראשונות של פרשתנו: ״ואתה תצוה את בני ישראל״.

״תצוה״ - מלשון ״חיבור״, מלשון ״צוותא״, כמו שנאמר: ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך״.

מתי יזכו עם ישראל להגאל מהגלות האחרונה? כשיצטרפו אל משה רבנו ויעסקו בתורה הקדושה.

התורה משולה ל״שמן זית זך״, שמן ללא ״שמרים״.

כמו שמן טהור זה, כך צריכים אנו ללמוד את התורה הקדושה.

ללמוד אותה ״לשמה״, ללא סיבות חיצוניות דוגמת לימוד שהוא כדי לזכות ב״כבוד״.

גרוע מכך הוא זה שלומד חלילה כדי להשתמש בידיעתה כדי לקנטר, כדי להרוס לעצמו ולאחרים.

כמו שה״שמן זית״ להדלקת ה״מנורה״ צריך להיות ״כתית״ - שנעשה על ידי כתישה בלבד, כך ״לימוד תורה״ מתקיים על ידי מי ש״כותש״ עצמו עליה.

למדנו במסכת ״ברכות״, ״אדם כי ימות באוהל״, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה.

מוסיף ה״אור החיים״ הקדוש, כל אחד שיושב ולומד תורה, זוכה לקבל מתנה יקרה וחשובה, ״ניצוץ״ מנשמתו של משה רבנו.

ראייה לדבר אפשר למצוא בכמה מקומות בש״ס, פעמים שנוהגים לפנות אחד לשני בכינוי המחמיא ״משה, שפיר כאמרת״.

מדוע קוראים בשם ״משה״ לאחד שאין זהו שמו?

אלא, כשזוכה אדם לשבת וללמוד תורה, כשזוכה שלימודו יהיה בבחינת ״אדם כי ימות באוהל״, אותו אחד זוכה לקבל במתנה ״ניצוץ״ חשוב מנשמתו של משה רבנו.

לכן נאמר ״ואתה תצוה״ - אתה, משה רבנו, תצטרף ותהיה ״צוות״ לכל מי שישב ויעסוק בתורה הקדושה.

בברכת שבת שלום,

עמירן דביר (דבורקין) הלוי.