מדוע בכלל אסור לספור את עם ישראל?

״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם״.

שלא כמו בפרשת ״במדבר״, שם יש ציווי כללי לעם ישראל להתפקד, כמו שנאמר: ״שאו את ראש בני ישראל״, כאן הציווי הוא למשה רבנו בלבד, הוא בעצמו מצווה לספור את עם ישראל, צריך להבין מדוע.

עוד יש לבדוק, מצינו בחז״ל כמה וכמה לשונות של ספירה.

ישנו פיוט חשוב שחיבר ר׳ אמנון ממגנצא, הוא נקרא ״ונתנה תוקף״, נוהגים לומר אותו בראש השנה וביום כיפור.

בפיוט זה מופיעים כמה לשונות של ״ספירה״: ״ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי״.

הלשון ״תשא״, לא נמצא שם וכנראה שיש משמעות מיוחדת למילה זו.

ב״מדרש תנחומא״ כתוב שכשחטאו ישראל ב״עגל״, חשבו אומות העולם שהקב״ה ניתק את הקשר המיוחד שלו עם עם ישראל.

על זה כתב דוד המלך בתהילים: ״רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים סלע ואתה ה׳ מגן בעדי כבודי ומרים ראשי״

רבים - הם אומות העולם שקיטרגו על ישראל ואמרו: ״אומה ששמעה בהר סיני ״אנוכי ה׳ אלוקיך לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני״ ולסוף ארבעים יום רקדו על העגל ושרו לו ״אלה אלוהיך ישראל״, אומה כזאת אין לה יותר ישועה מאלוקים״.

עונים להם עם ישראל, בזכות תחינותיו של משה, הקב״ה לא ניתק איתם את הקשר, אלא ציווה על משה לספור אותם, כדי להרים את ראשם, ככתוב: ״אתה ה׳ מגן בעדי כבודי ומרים ראשי״.

זאת הסיבה שהקב״ה פנה דווקא למשה, רק בזכותו הסכים ה׳ למחול לישראל, וביקש ממנו לעשות זאת דווקא בלשון ״כי תשא״, כי מטרת הספירה היא לרומם את ראשם ורוחם של עם ישראל לאחר שחטאו ב״עגל״.

2:

ה״אור החיים״ הקדוש בתחילת פרשתנו שואל, מדוע נאמרה ספירת עם ישראל דווקא בלשון ״תשא״ ולא בלשון ״פקידה״, כמו שמוזכר בספירתם של שבט ״לוי״: ״פקד את בני לוי לבית אבותם..״ (במדבר ג טו).

עוד הוא שואל, מדוע אומרת התורה ״כי תשא את ראש..״, מדוע לא הספיק לכתוב ״כי תשא את בני ישראל״, הרי ודאי שלא התכוון הקב״ה לספור רק את ראשי העם או ראשי השבטים, אלא את עם ישראל כולו (מבן עשרים שנה ומעלה).

אם כך, מה באה ללמד אותנו המילה ״ראש״.

עוד הוא מוסיף לשאול, מדוע כתוב ״לפקודיהם״, לכאורה מילה זאת מיותרת ואין לה משמעות.

מסביר ה״אור החיים״ הקדוש יסוד מאד חשוב בעבודת ה׳.

אדם שחוטא, גורם על ידי חטאו שיתכופף ראשו מתוך שפלות.

ככל שאנו מתרחקים מהקדושה, כך ראשנו מושפל יותר לכיוון מטה, היות ו״בחינת הרע״ באה מן ה״חומר״ הבא מהאדמה.

כשאדם חוטא ונדבק בו חלק הרע, נמשכים החלקים הרעים האלו אחד לשני ממש כמו מגנט רוחני שמושך את הראש לכיוון הקרקע.

לעומת זאת, הקדושה גורמת לאדם לנשיאת ראשו כלפי מעלה, כלפי בחינת הטוב.

לאחר ״חטא העגל״, הלכו עם ישראל עם ראש כפוף בגלל חטאם, לכן ביקש הקב״ה ממשה שיעשה מעשה שיגרום להם להרים את הראש, לצוות עליהם לתת מחצית השקל.

מהיכן יודעים שפסוקים אלו של נשיאת ראשם של עם ישראל באו מייד לאחר מעשה העגל?

במדרש ״תנחומא״ לומד זאת מהפסוק: ״ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד״ - מכאן אנו למדים שנצטווה למנותם בתחילת נדבת המשכן לאחר מעשה העגל כדי להציל אותם מהמגיפה שהיתה בעקבות מעשה העגל.

3:

אחרי שהבנו שלשון ״כי תשא״, הוא מלשון ״נשיאת ראש״, ״רוממות״ ו״חשיבות״ כדברי ה״אור החיים״ הקדוש, כמו שנאמר בפתרון יוסף לשר הטבחים: ״ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך״ - ירומם אותך שתשוב להיות שר.

אותו דבר פה, מבקש הקב״ה ממשה מייד לאחר מעשה העגל, לעשות מעשה שירומם חזרה את ראשיהם של עם ישראל.

נשאר להבין מדוע כתוב ״לפקודיהם״.

כששבו ״אנשי החיל״ ממלחמת ״מדיין״, הם אמרו למשה: ״לא נפקד ממנו איש״.

הגמרא במסכת ״שבת״ (סד.) מסבירה שכוונתם לומר למשה שלא נמצא בהם אדם שחטא, שאין בהם חסרון מחמת שום חטא.

לפי זה מסביר ה״אור החיים״ הקדוש, גם פה ״כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם״ - לך והרם את ראשם של עם ישראל שהיה מושפל בגלל ״פקודיהם״ - הוא החסרון שהיה להם בגלל החטא.

4:

״ונתנו איש כפר נפשו בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם״.

שואל ה״אור החיים״ הקדוש, מדוע אומרת התורה בפסוק זה פעמיים ״בפקוד אותם״, לכאורה אמורה להספיק פעם אחת, ״ונתנו איש כופר נפשו בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף״?

מתרץ, כיוון שהמצווה למנות את ישראל באה בעקבות חטא העגל, היינו יכולים לחשוב שבמצב רגיל שעם ישראל ללא חטא, כן יהיה אפשר למנות אותם אחד אחד, ללא צורך לספור חפץ כל שהוא, דוגמת ״מחצית השקל״ שאותו ספרו ולא את ראשם של בני ישראל ממש.

לכן התורה חוזרת: ״ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם״, כדי לרבות עוד סוג ספירה, לאו דווקא את זאת של עכשיו, אלא כל ספירה חייבת להיות על ידי לקיחת חפץ ולא חס ושלום על ידי ספירת עם ישראל עצמם.

5:

מדוע בכלל אסור לספור את עם ישראל?

מדוע פעולת הספירה מסכנת יכולה לסכן אותנו?

חשבתי להסביר, כשסופרים את ראשם של עם ישראל, אחד אחד, פעולה זו מביאה את הקב״ה לבחון בזמן הספירה, האם אותו אדם שבדיוק ספרו אותו, אכן ראוי ״להספר״, האם מעשיו טובים כדי להמשיך לזכות להכלל בתוך עם ישראל.

באותו רגע שסופרים בו את האדם, יכול הקב״ה חס ושלום בשבריר שניה לשפוט את אותו אחד.

במקרה ונמצא חייב, לגזור עליו למות.

מצב זה יכול להביא חלילה למגיפה קשה, יתכן שרבים מבני ישראל לא יזכו לצאת זכאים באותו ״משפט בזק״ שנגרם בעקבות הספירה.

לעומת זאת, כשנמצאים ישראל כעם אחד, כגוש אחד, לא שופט הקב״ה את היחיד, אלא את עם ישראל כעם אחד.

ואת היחיד ישפוט כשיגיע זמנו להשפט.

בברכת שבת שלום

עמירן דביר (דבורקין) הלוי