אין בעל הנס מכיר בניסו
פרשתנו מכריזה אחדות - "ויקהל", התקהלות והתחברות לפסיפס אנושי מאוחד.
האחדות הזו, היא היא הדרך לבניית המשכן, כמסופר בפרשתנו: מי הם השניים שהיו אחראיים על מלאכת בניית המשכן "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" ואיתו "אהליאב בן אחיסמך למטה דן".
מגלה לנו רש"י אין לך בשבטים מעולה משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן. חז"ל מספרים לנו על שבט דן שהענן (ענני הכבוד שהיו מיועדים גם לשמירה מחום וקור ומאוייבים שבחוץ ומזיקים שבמדבר) היה פולטם.
והנה, כאשר הקצה הכי עליון בעם ישראל (שבט יהודה) והקצה הכי תחתון (שבט דן) מתאחדים, זה סולל את הדרך לבניית המשכן.
אם תרצו אפשר להוסיף: הקצה הכי עליון זה רוחניות מקודשת, והקצה הכי תחתון זה חומרניות מטריאליסטית, השילוב של השניים יוצר את המקדש. תפיסת עולם רוחנית נוצקת לתוך אומנות הפיסול והאריגה, ויוצרת לנו "בגדי תפארת" (אופנה מקודשת) ומשכן מפואר ומקודש כאחד.
[השבוע נקרא גם פרשת "שקלים" מצות מחצית השקל. בטור השבועי של שבוע שעבר הזכרנו את שיחתו האחרונה של הרבי מליובאוויטש בשבת פרשת ויקהל-שקלים תשנ"ב.
הרבי עסק אז בענין אחדות ישראל, כפי שנלמדת ממצות מחצית השקל.
יש "אהבת ישראל" ויש "אחדות ישראל", ולא הרי זה כהרי זה. "אהבת ישראל" היא הרי דרגא נמוכה, עצם המילה "אהבה" אומרת שיש כאן שניים והאחד אוהב את השני. מגיעה "אחדות ישראל" ומלמדת שאנחנו אחד (אחים מלשון איחוי, ושורש המילה א.ח. הוא שורש של שורש של המילה אחד.כידוע בענין השורש).
וזו בדיוק הנקודה הנפלאה שרואים במצות מחצית השקל:
"העשיר (גם העשיר ברוחניות) לא ירבה" - לא יותר מחצי,
"והדל (גם הדל ברוחניות) לא ימעיט" לא פחות מחצי. ורק כאשר יתחברו להיות מאוחדים באחוה אז יצטרף המחצית למחצית ויהיה לנו שקל שלם.
וזו הוראותו האחרונה של הרבי לעת עתה. יומיים לאחר מכן הרבי היה על ציון חותנו הרבי הריי"ץ, ובעת שהותו שם הוא עבר אירוע מוחי, ומאז לא זכינו לשמוע עוד שיחות מפי הקודש]
**
"בימים ההם בזמן הזה"
כיון שההיסטוריה חזרת על עצמה, עלינו להפיק לקחים ממה שהיה, וכך נדע לאן נתקדם הלאה.
ובכן, הערבים פתחו עלינו במתקפה אכזרית, למתקפה זו הם נתנו את השם "מבול אל-אקצא". קרי: הם מכוונים את מלחמתם כלפי הר הבית.
ומה זה אומר לנו?
הגמרא מלמדת שלכל אומה יש שֹר בשמים, ואם יש עם שמתנהג בצורה מסויימת, זה מלמד שהשֹר בשמים של אותה אומה חש משהו, והוא זה שמכוין את האומה (בעיקר באופן תת מודע) על פני האדמה.
בהקשר שלנו: השֹר של האומה הערבית-מוסלמית חש שאנחנו באחרית הימים, בקרוב ממש נבנה את בית המקדש "נכון יהיה בית ה' בראש ההרים", חזון האיסלאם יקרוס, והאמת תצוץ על פני האדמה.
הערבים כבר מרגישים זאת בתת מודע,
ולכן הם צועקים "אל אקצא" בסכנה…
ואמנם מתקפה אכזרית הנחיתו עלינו,
אבל חייבים אנו להכיר בניסים שקרו לנו,
ולהודות לה' על הטוב אשר גמל עלינו.
הנס המפורסם שציינו כבר בתחילת המלחמה, נס שאינו מובן כלל, כיצד זה החיזבאללה לא הצטרפה למערכה תיכף ומיד? כאשר הכוחות הצהליים היו מוכוונים דרומה, למה הם לא ירקו עלינו אז את מלוא עוצמתם וטיליהם המדוייקם?
הנס גדול עוד יותר, בעצם פתיחת המלחמה, החמאס והחיזבאללה לא היו מתואמים ביניהם. אכן. לא היה ביניהם "אחדות" וזו נקודת הכישלון שלהם.
ומתוך "חוסר האחדות" שלהם נעבור כעת לצד שלנו, וכאן הנס יתעצם שבעתיים.
זה לא סוד שעם ישראל עמד על סיפה של מלחמת אחים. שנה שלימה של הפגנות סוערות ומכוערות, אמוציות ושנאות. שיאן של ההפגנות המכוערות הגיע ליום הקדוש בשנה, כאשר יהודים גרשו יהודים באמצע תל-אביב ולא איפשרו לעשות תפילות ציבוריות.
יום הכיפורים המקודש אף הוא סמל של אחדות בעם ישראל.
דורי דורות של יהודים,
גם כאלה שהחשיבו את עצמם רחוקים וזרים,
היו מתעטפים לבנים ביום הכיפורים,
מתקדשים ומתטהרים מתפללים ומתענים.
כל העם מתאחד ביחד בבית הכנסת סביב האמונה והקירבה לה' אחד.
עד שהגיע יום הכיפורים תשפ"ד.
ביום הכיפורים תשפ"ד הופרה האחוה.
זה היה נורא, "איום ונורא".
מזעזע.
"ראה ה' בענינו",
וחפץ לגאלנו.
אבל הגאולה צריכה,
לבוא מתוך אחוה.
והנה ניסי נסים,
נזכרנו כולנו שאנחנו אחים,
ומה קרה לפתע?
החמאס עלו עלינו במתקפת פתע.
כמעט שאכלנו את עצמינו בעצמינו,
אז הגיע החמאס והציל אותנו מעצמינו.
ובכן רבותי, ניסי ניסים נעשו לנו.
הרמב"ם פסק (בהלכות תענית): כל צרה שתבוא על הציבור, חייבים הציבור לשאול: למה זה קרה?
ואם יאמר האומר: "מִקְרֹה נִקְרֵית" - כותב הרמב"ם - הרי זו מדת אכזריות.
ובכן, כאשר אנחנו מבנים למה זה החמאס הכה בנו, והזכיר לנו להתאחד בעצמינו, (ואם יש מי שמנסה לסכסך בינינו - בעיקר אספסוף האולפנים - לא ניתן לו) ולמלחמה הוא קרא אל-אקצא כדי להזכיר לנו לכוין את פעמינו לכיוון בית המקדש.
הרי זו השעה, בהתאם לפרשת השבוע ("ויקהל" - בניית המשכן), וזה הזמן בהתאם למלחמת אל-אקצה, והרי אנו מאוחדים (בהתאם לפרשת "שקלים" מצות "מחצית השקל" מחצית ועוד מחצית).
ותיכף ומיד ייבנה המקדש,
ולמלחמה הזו נעניק את התואר "מלחמת המקדש".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com