מה הדין? כל מה שאסור ומותר לעשות בערב פסח

ושני טעמים לדבר איסור עשיית המלאכה. האחד, כדי שלא יטרד במלאכתו, ויטרד מהכנת צרכי ליל הסדר. וזו דעת רש"י והמאירי (פסחים נ.).

ויש מפרשים שטעם איסור עשיית מלאכה, הוא משום שבזמן שבית המקדש קיים, היה אסור לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מזמן חצות היום, לפי שאז הוא זמן הקרבת קרבן פסח, שאפילו בשאר ימות השנה, כל אדם שהקריב קרבן למזבח, אותו היום יום טוב שלו הוא, ונאסר בעשיית מלאכה משך כל היום, אלא שקרבן פסח הואיל ואין זמנו אלא מחצות היום ואילך, שרק אז נחשב כיום טוב, ואף לאחר שנחרב הבית ובטל קרבן פסח בעוונותינו, לא נתבטל איסור עשיית מלאכה, שכיוון שנאסר הדבר בגזירת חכמים על כל ישראל, נאסר לעולמי עד, שכך הוא הדין בכל גזירות רבותינו שנעשו על פי בית דין, שאף אם בטל טעם התקנה, לא נתבטלה התקנה. וטעם זה הוא עיקר להלכה.

ויש מקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח אף קודם חצות היום, וכך הוא מנהג ירושלים, שאין עושים מלאכה במשך כל היום.

לא אסרו עשיית מלאכה בערב פסח, אלא מלאכה גמורה, כגון לייצר כלים חדשים, או לתפור בגדים חדשים. אבל רשאי לתקן כליו, כגון בגד שנקרע רשאי לתפרו, וכן מותר לעשות סחורה ופרקמטיא, וכן מותר לכתוב ולצחצח נעליים, ומותר לגזוז את הצפרניים, אבל להסתפר ולהתגלח אסור, אלא אם מגלח את עצמו שלא על ידי ספר (יהודי), שאז יש להקל בזה. והנכון הוא להקפיד להסתפר ולהתגלח קודם חצות היום, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אף קודם חצות היום, יש להקפיד להסתפר ולהתגלח ביום י"ג בניסן (או בליל ארבעה עשר).