ח"כ משה ארבל (ש"ס) נאם אמש במליאת הכנסת במסגרת יום מיוחד לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל: "עלינו לעשות הכל שכל אחד משבטי העם יכיר את הסיפור יחנך את ילדיו לאורו ואך ורק כך נוכל להיות לחברת מופת".
נאומו המלא של ח"כ משה ארבל:
"הלוך וקראת באזני ירושלים לאמור: כה אמר השם, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה', מילים אלו של הנביא ירמיה מכילות בתוכן את תמצית ההוויה שלנו כעם, היוצא מבית עבדים וזוכה לניסים גלויים, ויחד עם זאת, למרות שחסד בדרך כלל הוא מעשה שעושה הצד החזק ובעל היכולת למען החלש, כאן לומדים שהליכת החלש היוצא מבית עבדים במדבר בארץ לא זרועה באמונה פשוטה, אף היא נחשבת לחסד. חסד נעורים.
"המשמעות הזו לטעמי הוא תמצית ההוויה של יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. יכולנו לכאורה להתפעל מעוצמת המעצמות במהלך "מבצע משה" לפני כשלושים וחמש שנים, יכולנו להתפעם ממעורבות ה CIA ומסיוע הנשיא ג'ורג' בוש האב.
"יכולנו אף להתפעל מעוצמתו הרוחנית והערכית של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שתבונתו וגדלותו היא שהביאה לעליית יהודי אתיופיה לארץ ישראל ולירושלים הנכספת, כפי שהיטיבה לתאר זאת חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה בראיון לאתר ynet מאוקטובר 2013 תכף אחר פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף. שאמרה: "הפסיקה שלו הייתה פורצת דרך, תרתי משמע. תרומתו ליהודי אתיופיה היא ענקית. רק כשאדם הולך מאתנו אנו מבינים אילו פיסות היסטוריה הוא לוקח איתו".
"ועוד הוסיפה לתאר כי הייתה לקראת התארגנות לעוד יום פוליטי, ופתאום כששמעה על פטירת מרן הרב עובדיה, התחילה לבכות, בשל הכרת התודה על מה שעשה. ההתייחסות הכל כך אנושית, העובדה שהוא קרא לרשויות המדינה לפעול באומץ לב להציל את יהודי אתיופיה ולהעלות אותם לארץ ישראל. זה רק מלמד על אהבת הזולת הכל כך גדולה שלו".
"אהבת התורה ואהבת החכמים הזו של ח"כ תמנו-שטה איננה חדשה לי, שכן כבר לפני שנים רבות כרב קהילה בפתח תקוה זכיתי יחד עם אחיה רבי ישעיהו תמנו לחגוג לעשרות בני נוער מהעדה הנחת תפילין ובר מצוה בכותל המערבי, את דמעות השמחה באותו מעמד לא אסיר לעולם מלבי.
"אבל רבותי, דוקא היום אני מבקש שלא להתפעל מכל זה, אלא להאיר את הזרקור דוקא על הסיפור עצמו, לדבר על החסד שיהדות אתיופיה גמלה והעניקה היא לנו, אזרחי ישראל הוותיקים מכל קצוות תבל, הזכות והיכולת לספר לילדינו סיפורי מופת וגבורה ואהבת הארץ על אנשים אשר חיים כאן בקרבנו, חלקם קשיי יום, סיפורי גבורה שבלעדיכם היו הם נחלת ספרי ההיסטוריה.
"כדוגמת מסירות הנפש של תלמידי הבעל שם טוב בעלייתם לארץ לפני מאות שנים, אין כמעט עוד בנמצא בדורות האחרונים אנשים שחיים בתוכנו וממש מסרו את נפשם למען אהבת הארץ והגשמת החלום להגיע לירושלים.
"כשישבתי אמש לספר לבתי הבכורה נעמה סיפורים נבחרים, כאלו שיכלה להכיל בהתאם לגילה מתוך ספרו של אברהם אדגה "המסע אל החלום", היתה היא נפעמת מעוצמת האמונה היוקדת והדביקות במטרה חרף כל הקשיים והאסונות שבדרך.
"וכפי שכתב: "ההמון שכיסה את השבילים הרבים הלך בלי להתלונן, ילדים בגיל שש ושבע הלכו ברגל מאות קילומטרים מבלי להוציא הגה, האנשים הלכו דמומים וקיוו שבסוף הדרך ימצאו את ירושלים". על ההנהגה הזו התכוון הנביא ירמיה כשאמר "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
"עלינו כמדינה לעשות הכל בכדי להיות ראויים לאמון ולאמונה המוחלטת עד כדי מסירות נפש שנתנו העולים מאתיופיה בעלייתם ארצה. כאשר בחודש יולי 2013 בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים, הנשיא דאז גרוניס, והשופטים דנצינגר וזילברטל דחו על הסף עתירה המבקשת לקבוע כי שארי הנספים יוכרו כמי שנפלו בדרכם לארץ ישראל, על כל הזכויות המגיעות מכך, אני מבקש לסיים את דברי בשאלה, האם ההחלטה היתה זהה ומתקבלת פה אחד גם אם אחד משופטי ההרכב היה ממוצא אתיופי או ממוצא מזרחי?!".