ויהי אחרי התקציב, אין ויהי אלא לשון צער.
כמו בלכתו של אדם קרוב לבית עולמו, להבדיל, מתקיימים גם אצלנו תהליכי אבל והשלמה, כך, בשבוע שלאחר אישור התקציב נדמה כי החלנו להשלים עם מר גורלנו , כלומר, קיומה של הממשלה הנוכחית. הגזירות המכוונות לפגיעה במגזר החרדי בידי שר -או שמא, צר- האוצר, הנחיתו לקרקע המציאות את אחרוני האופטימיים (ועבדכם הנאמן בתוכם) שקיוו כי צוררי החרדים יסתפקו בחגיגת ניצחונם, ולא יתאמצו למרר את חיינו בשטיפת כלים מרובים ושאר גזירות רעות.
נדמה כי גם כלל הציבור בישראל מאס באירועים הפוליטיים, מהדורות החדשות השונות מפגינות צניחה מרשימה באחוזי הצפייה, נראה כי רדתו מהבמה של הקוסם הגדול שהמופע הממושך שלו תם -לעת עתה- הבריחה את כל הקהל מן האולם.
אך אצל היהודי המאמין בתחיית המתים, ההשלמה אף פעם איננה מוחלטת, גם בסיטואציה הנוכחית, נתניהו איננו מת, אולי שרוי בתרדמת פוליטית, מתכנס לשינת החורף. אך כל עוד 55 מנדטים -לכל הפחות- מייחלים ומתפללים לשובו, יש סיכוי טוב כי הוא עוד ישוב.
הסיכוי המשמעותי ביותר לחזרתו מערבות האופוזיציה, הוא כמובן התרחשותו של אירוע בטחוני משמעותי, העלול לפרק את הקואליציה השברירית והחזקה בו זמנית.
אחריו מגיע התרחיש, בו נתניהו יפנה את מקומו, ויניח לאחד מראשי הליכוד להרכיב ממשלה בעודו שומר על זכותו לחזור לתפקיד בהמשך.
קיים גם תרחיש בו הממשלה תקרוס אל תוך עצמה מתוך מריבות פנימיות, אך הוא נמוך ביותר לאור העובדה כי לחלק נכבד מהשותפים בה אין עתיד פוליטי ברור אם תתפרק הממשלה.
כאן גם טמון התסביך הגדול של בנט, מצד אחד כל עוד נתניהו בזירה, צילו המאיים מרחף מעל ראשו כל העת ומאתגר אותו בכל פעולה. מן הצד השני, אם יבחר נתניהו לפרוש מהתמודדות על ראשות הממשלה, ממשלתו של בנט תקרוס בסבירות גבוהה.
כאן גם מתגלה חולשתו הגדולה ביותר של בנט, והיעדר ממלכתיות, בנט שהפר את כל הבטחותיו בשם יציבות שלטונית ואיחוי הקרעים בעם, איננו מצליח לשלוט בעצמו, ונגרר לכל תגרה מילולית עם נתניהו והממשלה הקודמת. כך לא מאחים קרעים, כך מעמיקים אותם. כמי שההגה בידו מוטל עליו לעבוד ולהתעלם או להגיב בממלכתיות.
באופן כללי עצוב לראות את האיש המוכשר והחרוץ שנראה היה אי שם בעבר הרחוק כיורש פוטנציאלי של נתניהו, ובוודאי יותר מנהיגותי וכריזמטי מכל האלטרנטיבות הקיימות כיום בליכוד. כיצד הוא איננו חש בנוח בתפקידו הנוכחי, תנועותיו כבדות ומסורבלות, כאילו הוא זוכר בירכתי מוחו, שלמרות המרורות שנתניהו האכילו במשך כל שנותיו בפוליטיקה, היה זה גם נתניהו הראשון לזהות את יכולותיו, ולמנות אותו לראש מטהו.
ב-2006 היה זה בנט שהצטרף לנתניהו -יו''ר האופוזיציה דאז- סייע לו במזימותיו להפיל את אולמרט ולשוב לראשות הממשלה. כיום, הוא זה שהדיחו מתפקידו וגרם לו לשוב לכהן כיו"ר אופוזיציה. טרגדיה כזו של אדם שאצה לו הדרך.
ואחרי ככלות הכל, נדמה כי טוב יעשו גם נציגנו החרדים אם יזכרו את מאמר חז"ל "תעלא בעידנא – סגיד ליה" כלומר גם אם הדיח השועל את האריה ממקומו כמלך החיות, הכר בסמכותו. בפרט עתה לאחר שעבר התקציב, ומלכותו של השועל התבססה מעט יותר. זו העת לממש את משל החפץ חיים והתפוחים, יש להיאבק ולהציל את מה שניתן, ולהימנע מגידופים אישיים שאינם מוסיפים כבוד ואהבה לנו, בוחריהם החרדים.
אכן, יש שינוחמו רק בבנו של בן ציון, אנחנו נסתפק, בבניין ציון.