היום שאחרי המבוכות

הממשלה ממשיכה בקריסתה, אבל מנסה להציל את עצמה

בנט ולפיד כבר חשים שכולם מסביב מוותרים על הממשלה שיצרו, אבל ראשי הקואליציה עדיין מנסים לבצע מהלכים שיאפשרו להם לסחוב • כמה זמן זה יקנה, ומה זה יגרום? • 'כיכר' עושה סדר (פרשנות)

רפאל כהן | כיכר השבת | ח' בסיון | 07.06.22
לפיס, עבאס, בנט וסער, אתמול במליאה(צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

קואליציית בנט-לפיד חוותה אתמול (שני) את אחד הימים הקשים מאז שנוצרה, כנראה שהקשה שבהם, עם הפסד בשתי הצבעות שהוגדרו ע"י בכיריה כחיוניות להמשך קיומה: הארכות התקנות המשפטיות החלות על ישראלים ביו"ש ומינוי מחודש של מתן כהנא לשר לשירותי דת.

למרות זאת, וכפי שכבר הערכנו כאן ב'כיכר השבת', יו"ר תקווה חדשה גדעון סער לא שבר את הכלים. הוא מאוכזב ממצב הקואליציה, חושב שבמצבה הנוכחי קשה למשול, אך לרגע לא התכוון ברצינות כי יפיל את הממשלה רק על נפילת חוק יו"ש.

ברקע העובדות הללו, ובניתוח מצב העניינים הנוכחי, נראה שלרוב הממשלה אין אמונה באריכות ימיה, וההכנות למסע בחירות חדש נערכות כל העת, אפילו בגזרת יש עתיד, שאיננה חפצה בהפלת הממשלה.

בקואליציה בונים כעת כמה מהלכים - שספק אם אכן היא תוכל לבצעם - בניסיון לבלום את קריסתה, גם אם תהיה זו בלימה זמנית: הפרשת ח"כ עידית סילמן מימינה; התפטרות ח"כ מאזן גנאים מרע"מ וח"כ רינוואי זועבי ממרצ מהכנסת; חזרה להצבעות ודאיות ולא כאלו המוטלות בספק.

הפרשת סילמן: כאב הראש הגדול של ראש הממשלה נפתלי בנט היא מי שהייתה שותפת הסוד שלו מהליך הקמת הממשלה ועד לקראת פסח האחרון, בשבתה כיו"ר הקואליציה שלו. סילמן למדה היטב את הכנסת, את חוקיה ואת סעיפיה, ומתנהלת בזהירות גדולה כדי שימינה לא תכריז עליה כפורשת, כפי שעשתה עם ח"כ עמיחי שיקלי.

גם התנהלותה אתמול, לפני ההצבעה על חוק יו"ש, לימדה שסילמן מתנהלת בדיוק לפי החוק והמשחק הפוליטי: אמרה שתתנגד להצבעה כדי לדחוק בח"כים הערבים להתנגד - ובסוף נעדרה מהמליאה. אמנם אח"כ הצביעה נגד מינוי כהנא לשר, אבל אין בהצבעה אחת כדי להכריז עליה כפורשת.

מה גם שיש לציין כי הכרזה עליה כפורשת עלולה להפיל סופית את הממשלה, בכך שאכן ייעלם הרוב הקואליציוני באופן מובהק, אחרי שגם ברשימה המשותפת ניכר שהמו"מ עם יאיר לפיד לא הצליח יותר מדי, וח"כ אחמד טיבי חזר להתבטא בחריפות נגד הממשלה ותומך מוצהר בבחירות חדשות.

התפטרות גנאים וזועבי: המהלך האמיתי שבקואליציה די בונים עליו את החזרה למסלול אחרי התאונות הרבות. את הרעיון לצעד הזה הביא לשולחן יו"ר רע"מ מנסור עבאס, שנלחם על קיום הממשלה הזו לפחות כמו יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, והוא זה שמופקד על הניסיון לשכנע את שני הח"כים הערבים הסוררים לנהוג כך. מבחינת גנאים יש בו רצון לשוב לתפקיד ראש עיריית סכנין, כאשר הבחירות צפויות להיות בעוד יותר משנה, אבל קשה לראות איזו הבטחה ניתן לתת לו בנושא, כאשר גנאים בעצמו לא בטוח שאכן הממשלה תחזיק עד ימי הבחירות המקומיות. באשר לזועבי, עבאס היה מאלו שניהלו איתה את המו"מ לחזרתה לקואליציה רק לפני כשבועיים ויש ביניהם קשר טוב. בלי הצלחת המהלך הזה, שסיכויי כאמור נמוכים, קשה לראות את הקואליציה מצליחה לחיות עם הפסד אחר הפסד אחר הפסד.

חזרה להצבעות ודאיות: בקואליציה ישנה הבנה כי מלאי החוקים שמציעים שרי הממשלה צריך להיות דליל בהרבה מכנס החורף כדי לא לספוג מבוכות כפי שאירעו אמש במליאה. גם חוק יו"ש, שעלה על אף שבכירים בממשלה הניחו שאין רוב, עלה רק כי מדובר בהארכת תוקפו של החוק.

במקביל לניסיונות הכנים (לעתים) להציל את הממשלה, בקואליציה הבינו כבר עם פרישת סילמן מהקואליציה כי שעון החול התהפך ואנחנו כבר עם שעונים ליום הבחירות הבא. לכן אנחנו רואים את סער מחדד עמדות, הן מול נתניהו והן בעמידה על חוקים ימניים; לכן רואים את בנט שובר מצד אחד לכיוון קבוצת 'רק לא ביבי' עם מסרים חריפים נגד ראש האופוזיציה, ומצד שני גם בפן דתי יותר, אפילו במובן סימבולי כמו כיפה מעט יותר גדולה מזו שהורגלנו בחודשיו הראשונים בתפקיד; לכן רואים את ליברמן מרכיז בראש חוצות שוב על פעולותיו הנוראיות נגד החברה החרדית. השאלה בסוף היא רק מתי זה יפול, ולמי מתאים התאריך הספציפי בו זה יקרה.

תוכן שאסור לפספס
טוען תגובות
אולי גם יעניין אותך

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר