חבר הכנסת ניר אורבך, שהיה בטוח שהידו נמצא המפתח להפלת הממשלה, קיבל את הבשורה על נפילת הממשלה - כמו כולם, ביום שני השבוע, בריאיון שהעניק לעיתונאית עטרה גרמן ב'מקור ראשון', הוא סיפר על התקופה שעבר.
אורבך מדגיש בהתחלת הריאיון, כי הוא קיבל את ההחלטה לפרוש מהממשלה וזה לא בגלל ההפגנות שנערכו לו מדי יום מתחת לביתו, לדבריו: "שנה אני חי פה כמו ביעד מבוצר. שורקים לילדים שלי, קוראים לעברנו קריאות. זה מפריע ולא נעים, אבל זה לא מה שהכריע".
אורבך סיפר: "קיבלתי החלטה לאחר שהבנתי שהציבור שלנו לא איתנו - השכנים שלי, חברים קרובים, הקהילה שלי. כשהחבר'ה שלי בבית הכנסת, בבית, אומרים לי 'חלאס, תעזוב כבר'. לא ההפגנות".
כשנשאל על ידי גרמן, האם לא הבין זאת מאוחר מדי, הוא השיב: "הייתה לי הרגשה כל הזמן שנותנים לנו צ'אנס, אבל ברגע שראינו הרמת ראש לאומנית ערבית, זה היה קו פרשת המים. אחרי תקופת הפיגועים, רמדאן, המהומות בהר הבית והדגלים באוניברסיטאות – אמרתי עד כאן".
"ימינה כמו שהיא היום, היא לא מכוונת לציבור שהוא לא הציבור שלי. אני שליח ציבור בלי ציבור בתוך המפלגה. רוב הציונות הדתית שהצביעה לימינה כבר לא נמצאת שם".
אורבך טוען בריאיון כי הוא למעשה זה שהכריע את הכף וגרם לממשלה ליפול, לדבריו, הוא דיבר ביום שני בבוקר עם בנט והודיע לו שהוא מתכנן להצביע עם הליכוד: "בנט הבין שאני נחוש בדעתי. התשובה שלי הייתה מאוד ברורה, שבשבוע הבא אני מצביע בעד פיזור הכנסת. אמרתי לו גם 'תקנות יו"ש לא יעברו, אני רואה שזה לא מתקדם לשום מקום'. ואז הוא זרק לי, 'ואם אני כן אצליח להביא 60 תומכים?' אמרתי לו 'לא'. טענתי שהתקנות הן רק סימפטום, לא הבעיה. הבעיה שלנו היא שיש לנו קואליציית 60 שלא מסוגלת להעביר את הדברים האלה. ככה השיחה הסתיימה, והוא הלך לדרכו".