המדינה בוערת. איך לא להבעיר אותה יותר ובכל זאת להגיב?
מנוחה פוקס
המדינה בוערת.
הבעירה היא מעשי ידי צד אחד של המפה הפוליטית..
הצד השני יושב בינתיים ושותק. וזה מה שטוב ונכון כנראה לשעה זו, כדי שלא לגרום לבעירה לעלות עוד יותר.
אבל לפי הנראה קצה נפשו של הצד השותק בשתיקתו. נמאס לו לחזות במה שקורה כעת ולשקוט על השמרים. קשה לו.
קשה עם החום, קשה עם התנהגות אנשים מסוימים, קשה עם ההפגנות ועם השביתות. קשה.
כשקשה, התנהגות האנשים נחלקת על פי רוב, לשניים.
שתי השיטות לא הוכיחו את עצמן ולא גרמו לכך שההפגנות והעיצומים ייפסקו.
השיטה האחת הם אלו שמחזירים לצד השני באופן שבו עשה להם, לקח להם, עצבן אותם, רמס אותם.
כפי שאנחנו רואים בדרכים:
"אתה האטת כדי להרגיז אותי, אה? - אז אני ארד מהרכב שלי, ובמקרה הטוב אאיים עליך, במקרה הפחות טוב – עדיף שלא לומר...'
'מה אתה חושב? רק אתה תעצבן אותי? גם לי יש מה לומר! אני גם יודע לעצבן!
אתה עקפת אותי?
אז אני אעקוף אותך!'
מחזירים באותה מטבע בה קיבלו.
ונכנסים למעין סחרור, ולמלחמה שאין לה סוף.
יש את החלק האחר, שלא יחזיר באותה מטבע, אלא יפעיל כוח מחשבתי, ופשוט יסביר לאחר בצורה עניינית:
"אתה מקלל אותי ואת מה שאני עושה?
אני אסביר לך בטעם למה אתה טועה.
אתה משפיל אותי על כך שאני מניח תפילין לאנשים?
בוא ואראה לך מקרוב מה שאני עושה ומה זה עושה ליהודים".
הסברים זה נהדר. זה הטעם היהודי שאומר:
"את פתח לו..."
אבל לפעמים צריך לחתוך דברים לא בצורה של להחזיר כדרך הרועשים,
ולא בדרך השלווים, שמסבירים ומאירים פנים, על אף שבלי ספק הדברים מחלחלים והאדם שממול לומד מזה.
מה לעשות שיש צורך כרגע בהיגד עכשווי וחד משמעי?
הדרך השלישית אומרת:
"תן לו ללמוד מהמעשה שאתה עושה!"
הוא חסם את הכביש? הוא כנראה איננו מבין ואינו יודע מה זה עושה לאנשים כשחוסמים להם כבישים.
זה מייבש אותם בשמש, זה גורם לילדים קטנים לבכות ולצרוח, זה גורם לאנשים לאחר לעבודתם ולהפסיד כסף רב.
אם צריך ללמד אותו - אני לא אחקה אותו. כי זה לא יעזור.
במקרה זה: לא אלך לחסום כבישים ולהפגין בדיוק כפי שהוא עושה.
כי היום אני מחקה אותו, מחר הוא מחקה אותי.
ובנוסף, חבל שגם אני אפריע לתנועה ולציבור, כפי שאחרים עושים.
אם הם מפריעים למהלך החיים, למה שגם אני אקשה?
מה כן?
אלך לחסום את הכביש בדרך לביתו של אותו חוסם!
כך הוא יתחיל להפנים ולהבין את מה שהוא עושה לאחרים.
הוא יפנה סוף סוף לחזור הביתה, ויגלה שהדרך חסומה. הוא ירגיש כפי שמרגישים אחרים, כשממהרים או רוצים מאוד להגיע למקום מסויים והדרך חסומה להם.
את הדבר הזה התחילו לעשות אנשים פרטיים באפן לא ממוסד. אולי כדאי למסד אותו?
מה עוד אפשר לעשות? אלו מאיימים בשיבוש טיסות? הם מאיימים בשיבוש רכבות? בשביתות? בהשפעה על הביטחון? בהשפעה על הבריאות?
יש עוד שביתות שהם לא חשבו עליהן, ואולי כדאי שיטעמו את טעמן, כדי להבין אך מעט ממה שעובר על מישהו שמשבשים לו משהו בחייו.
חישבו על כך שאפשר אולי למצוא קבוצה של אנשים, עובדי תברואה, למשל, שישבתו ולא יגיעו שבוע לעבודה בדיוק במקומות שמשם יוצאים יוצרי העיצומים והמפגינים..
כן, כדרך הרופאים והטייסים. מי קבע שרק להם מותר לא להגיע לעבודה?
מי יטפל באשפה? לא ברור! מה יקרה ביום חם לאשפה? – יותר ברור!
כשאנשים יחושו איך זה להיות אסירים בידי מישהו אחר, ושפוטים של מישהו אחר, הם יבינו על בשרם את מה שהם בעצמם עושים.
אז אם רוצים לעשות משהו משמעותי, ומיידי, הפסיקו לדבר ולהסביר, חדלו מלהפגין באותו רחוב שהם מפגינים, עצרו מלהתווכח ולהתמקח בצעקות ובכעסים.
עצרו מלחקות את הצד השני באותו אופן ובאותה בועה.
אספו אלפי אנשים שיעשו משהו שונה. משהו שלא סתם מחזיר מכה כנגד מכה, אלא מלמד ומחדיר את ההבנה.
אולי כשיתחילו לחוש ולהבין מה קורה כשאנשים שובתים או מפגינים – אז הם יכו על חטא על כך שהתחילו להבעיר את המדינה הרותחת הזו.