חשש בירושלים: חיזוק היחסים עם סעודיה ידרוש מחיר מדיני כבד  

אתמול הכריז נתניהו בפתח ישיבת הממשלה כי "בעתיד נוכל לחבר את ישראל ברכבת גם לסעודיה ולחצי האי ערב", ואכן, הרכבת יצאה מהתחנה לעבר היעד אבל מסלול הנסיעה עובר דרך הבית הלבן. ממשל ביידן מקשר בין נרמול היחסים בין ישראל לסעודיה לבין פריצת דרך מדינית עם הפלשתינים.

זה גם ההסבר לידיעה שפורסמה אתמול בעיתון הבית של הממשל, ה"ניו יורק טיימס", לפיה כדי לקבל את ריאד נתניהו צריך לרצות את רמאללה. מנגד, בירושלים דוחים את הקישור, לדברי גורמים ישראלים, להתנהלות עם הפלשתינים אין משמעות ליחסים עם ארמון המלוכה בריאד.

יורש העצר החזק בסעודיה, מוחמד בן סלמאן, מתח בעבר ביקורת על התנהלות אבו מאזן מול ישראל. המשמעות שסעודיה לא מוכנה יותר להשאיר את מפתח ההתקדמות שלה עצמה, ושל המפרץ הערבי בכלל, בידי הפלשתינים. לכן הסכים בן סלמאן להסכמי השלום בין ישראל לאמירויות ולבחריין, ולכן הוא עצמו קידם רבות את קשרי ממלכתו עם ישראל, באופן לא רשמי.

צריך לזכור, שאין מתנות חינם והסעודים מציבים תנאים כדי לקדם את נרמול היחסים עם ישראל, הם מעוניינים לממש את הפוטנציאל הגלום בכמות אדירה של אורניום מתחת לאדמת ארצם ולהתחיל לייצר אנרגיה גם ממקורות גרעיניים, כדי להכין את עצמם ליום שבו ייגמר הנפט.

הדברים מעלים דאגה בקרב גורמי ביטחון ישראלים, כי לפחות באופן חלקי אלו היו הטענות של איראן כשהחלה בפיתוח הגרעיני.

יוזכר שנורמליזציה עם ישראל היא למעשה תוצר לוואי של עסקת ענק שמבוססת על חיזוק היחסים של הסעודים עם האמריקאים. הסעודים גם מציבים תנאים לארה"ב כמו הסכמים כלכליים וביטחוניים משמעותיים. לאמריקנים יש אינטרס בהסכם כזה כדי לבלום את ההתפשטות הסינית במזרח התיכון, וכמובן - כדי לא לאבד בעלת ברית כמו סעודיה.

ובינתיים, הדבר המרכזי ואולי היחיד שישראל מציעה לביידן ולסעודים, לפי הדיווח של אריאל כהנא ב'ישראל היום', הוא המשך השהיית החלת הריבונות הישראלית ביו"ש לעוד ארבע שנים, עד לשלהי שנת 2028. זו אינה הבטחה ריקה מתוכן, בגלל שהסיכויים לחזרתו של טראמפ לבין הלבן או לניצחון של רפובליקני אחר אינם מבוטלים. כך שהסעודים יקבלו התחייבות ישראלית לכך שאפילו אם ייכנס לבית הלבן נשיא רפובליקני הממשלה הימנית בישראל תימנע מצעד שהרבה מאוד ימנים רוצים בו, ושנהוג לכנותו "סיפוח".