השר לשעבר אריה דרעי הגיש לפני פחות משנתיים, תביעת דיבה בסך 400 אלף שקלים נגד העיתונאי בן כספית. היום (שני) שופט בית משפט השלום בתל אביב, אביים ברקאי קיבל חלק מהתביעה וקבע, כי על בן כספית לשלם פיצוי של 40 אלף שקלים וכן 20 אלף שקלים הוצאות משפט.
בפסק הדין כתב השופט: "התביעה מתקבלת באופן חלקי ואך ורק ביחס לאמירה המייחסת לתובע ולפיה "דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". אני מחייב את הנתבע בתשלום בסך של 40,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 26/12/2021 ועד למועד התשלום בפועל. עוד אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל".
לפני קרוב לשנתיים, כתב בן כספית בטורו בעיתון מעריב על דרעי: "הוא עבריין מורשע שדמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו", דרעי החליט לתבוע את בן כספית באמצעות עוה"ד אילן בומבך.
בכתב התביעה שהוגש נכתב: "אין לעיתונאי הגנת 'אמת דיברתי', שכן הנתבע הלבין את פניו של התובע והוא גם שפט אותו. מי שאמורה להכריע בדבר אחריותו של אדם זה או אחר לאסון, היא ועדת החקירה לאסון. ולכן, כספית, במילותיו אלה, התערב בגסות בהליך משפטי תלוי ועומד, מתוך כוונה ברורה להשפיע שלא כדין על ועדת החקירה. מה גם שהוא לא ביקש את תגובתו של דרעי".
עוד טען דרעי באמצעות פרקליטו, כי כספית הגדיר אותו עבריין מורשע וזאת למרות שריצה את עונשו לפני יותר מעשרים שנים ומאז שב על פי חוק לחיים הפוליטיים; "השימוש במילה עבריין מורשע מלמד על כוונתו של כספית לפגוע בו", נכתב.
לאחר פרסום הטור, הציע בן כספית, "לפנים משורת הדין אפרסם הבהרה בטור הבא, כי הדברים משקפים את דעתי וזו פרשנות שלי", אך דרעי לא הסכים להצעה.
בן כספית החליט לכתוב על כך בטורו ביום שיש שלאחר מכן וכתב: "דרעי רתח ממשפט שפורסם בשבוע שעבר, שדם הרוגי מירון על ידיו, המשפט שהובא בכתבה, בא לשקף את דעתי הפרטית בלבד וזו לא עובדה. הגעתי למסקנה הזו באופן לגטימי וזה חוסה בגבולות חופש הביטוי והדעה, ייתכן שהשפה הייתה ציורית מדי, כאשר הכוונה הייתה ברורה - לפי העדויות, שדרעי הוא אחד האשמים".
בתביעה התייחס דרעי גם להתנצלות של כספית בטור ההמשך וכתב: "כספית שוב קבע שדרעי הוא האחראי לאסון והוא רק הפך את הפגיעה לפגיעה קשה יותר ולכן לא עומדת בפניו הטענה 'אמת דיברתי', שכן דרעי לא התעסק כלל בנושאי הבטיחות, אלא עסק בעניין קיומה של ההילולה וההכנות המקדימות לה, מתוקף תפקידיו הנוספים כאחראי הטיפול בקורונה במגזר החרדי וכחבר בקבינט הקורונה".
בן כספית טען, כי "התביעה היא תביעת השתקה ומשכך דינה סילוק על הסף. הנתבע התייחס לפערי הכוחות בין הצדדים וציין כי הוא מצוי בעמדת נחיתות. כאן הפנה הנתבע לכך שהתובע בחר להגיש כנגד תביעה אישית ואפילו לא צירף ותבע את העיתון בו פורסם טור הדעה. התנהלות זו מלמדת על כך שהתביעה הוגשה בשל ענין ציבורי ותוך ניסיון השתקת ביקורת הנמתחת על התובע לאור עדויות הנשמעות בקשר לאחריותו לאסון מירון".
עוד נטען בכתב ההגנה: "הנתבע ציין ששעה קלה לפני האסון, הילל מנכ"ל המשרד לפיתוח המקומות הקדושים הרב שווינגר את התובע. הרב שווינגר לא שכח לציין ולהודות בזכות מי, ולמי מגיע התודה הגדולה על קיום האירוע: "אני הייתי עד אתמול לקבינט - שלושה שרים שדנים עם צמרת משרד הבריאות וכל היועצים המשפטיים. אני לא רוצה להדאיג אותך איזה דברים נשמעו שם וכיצד הייתה צריכה להראות ההילולה הערב אם הרב דרעי לא היה מציל את העסק. הוא נלחם פשוטו כשמו, נלחם כארי וניסוח אחרי ניסוח. ברוך ה' הוא ריכך והנה אנחנו רואים את התוצאות, בזכותו הרבה".
בפסק הדין מפרט השופט מה הפרסומים המותרים - החסינים מ'לשון הרע', אף שאינם חסינים מביקורת חריפה כנגד נשוא הפרסום.
לדברי השופט: "הפרסום, במלוא הכבוד, לא היה "דין וחשבון הוגן" של דיוני הוועדה לבדיקת אסון מירון. כאן ייאמר שבמסגרת הדיון ואף לאחריו, הפנה הנתבע לאמירות שונות ועדויות שונות שעלו במסגרת הוועדה. הנתבע אף הוסיף בקשה להשלמת תצהיר ובה צירף דו"ח אליו נחשף זמן רב לאחר הפרסום. דו"ח מומחים מיוחד שהוכן כ"חוות דעת לבית המשפט" מטעם משטרת ישראל. דו"ח אשר מבקש על פניו להגן על גורמי המשטרה ולנקות אותם מאשמה".
"אותו דו"ח שהתגלה במאוחר", כותב עוד השופט: "ומיועד להגן על גורמי המשטרה, כולל גם אמירות ביחס לתובע והנטען "מסמן את דרעי כאחראי". - כך או כך, הנתבע לא התייחס במאמר לאותו דו"ח הגנה שהזמינה המשטרה. דו"ח שכלל לא היה ידוע לו. הנתבע גם לא סייג, כאמור, בפרסום את דבריו. כל אלה מביאים לכך שאין לראות בפרסום כ"דין וחשבון נכון והוגן".
השופט בשלב זה דחה את הטענות ואת התביעה שהגיש דרעי, שבן כספית כתב עליו שהוא עבריין מורשע וכתב: "האמירה "דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו", מקשרת ישירות בין מותם של הרוגי האסון לבין התובע. קורא סביר אשר נחשף לאמירה כזו בהחלט יכול לקבל את הרושם כאילו התובע הוא זה שאשם במותם של ארבעים וחמישה ההרוגים באסון".
השופט קבע, כי "אין מדובר בדיווח אינפורמטיבי או אזכור הרשעה פלילית של אדם – אלא קביעה עיתונאית בדבר אחריות אישית למותם של אנשים. כאן אוסיף שהאמירה אף לא סויגה ולא הוגבלה, בוודאי לא בפרסום הראשון. כך למשל, לא נכתב שהתובע עלול להיות מואשם במותם של הרוגי האסון. לא נכתב שהתובע עלול להיחקר בגין מותם של הרוגי האסון. האמירה נוסחה ונכתבה כקביעה וכמסד להמשך מאמר הדעה של הנתבע".
עוד הסביר השופט: "האמירה לפיה דמם של 45 נספי אסון מירון "מרוח" על ידיו של התובע, מקשרת ישירות בין האסון והמוות לבין הגורם המחולל כביכול. ובמילים פשוטות – מקשרת בין האסון והמוות לבין אשמה נטענת של התובע, קישור אשר לא מן הנמנע מביא את קוראי המאמר לייחס לתובע אחריות פלילית למותם של עשרות נספי האסון. אין מדובר באמירה כללית בדבר אחריות גורפת להתנהלות כזו או אחרת, אלא אמירה ספציפית המתייחסת ישירות לעשרות נספים ששמותיהם ידועים ואף פורסמו החל מיום למחרת האסון. על כך שהאמירה היא קישור ספציפי וממוקד לשמות אנשים שנספו ולאירוע אסון ייחודי, אסון שהוא אירוע ספציפי וקונקרטי.
"הפרסום עצמו", קבע השופט, "הוא בגדר הוצאת לשון הרע. ייחוס עבירה פלילית לאדם הוא כשלעצמו אמירה מכפישה. ייחוס עבירה פלילית שנעשה שלא כדין הוא גם בגדר הוצאת לשון הרע", קבע השופט וכאמור חייב את בן כספית בתשלום 60 אלף שקלים, כאשר התביעה הייתה על 400 אלף שקלים.