היהודי היה שבור: נמאס לי מהמריבות עם אשתי - אני חייב להתגרש | כך זה נפתר

>> למגזין המלא - לחצו כאן

ומה שהכי הפריע לו, אמר, שאשתו לא מכבדת ומעריכה אותו. זהו, זה כבר הגיע למצב שאני לא מוכן לחיות כך יותר ורק רוצה להתגרש.

ישבנו לשיחה ארוכה. הוא סיפר לי באריכות על כל מה שקרה בינו לבין אשתו. אני מבין שיש לאשתו דברים שהיא צריכה לעשות בהם שינוי, היא צריכה ללמוד מהי המשמעות של חיי נישואין, מהן המטרות המשותפות בחיים ועוד דברים שהיא צריכה לטפל בעצמה.

אבל אני מבין עוד יותר, שגם האיש שיושב מולי לא חסרות לו בעיות רציניות בצורת התנהגותו לאשתו. ובקיצור, לא רק לאשתו יש מה לתקן ולשפר אלא גם לו יש מה לשפר ולתקן.

הוא מצידו אומר לי, כמה הוא תמיד ניסה לשפר את הזוגיות ותמיד אשתו היא זו שלא הייתה בסדר. ואני רואה אמנם שהוא אכן ניסה לשפר את הזוגיות שלו, אבל הוא לא התמיד בכך בכל פעם יותר משבועיים שלושה.

לבד מכך שישנם דברים שהוא היה צריך לשפר ולא שיפר, ולא רק שהוא לא שיפר אלא הדברים נהיו יותר גרועים.

שאלתי אותו: "האם אתה חושב שעשית מספיק למען הזוגיות הזו? האם השתדלת לתת לאשתך את מה שחשוב לה? האם אתה חושב שמשהו השתנה בזה שאתה מצמצם במה שהבית צריך במקום קצת יותר לחיות בהרחבה, על אף שאתה יודע שקשה מאוד לאשתך לחיות בצמצום?"

אותו יהודי היה יהודי כנה וענה לי: "אתה צודק, אבל אני לפחות כן השתדלתי אבל אשתי אפילו לא השתדלה". אמרתי לו: "זה מנקודת המבט שלך, אבל יכול להיות שאשתך חושבת שהיא כן השתדלה והתאמצה לשנות את עצמה".

"אז אני מציע קודם, לפני שאתה מתגרש, האם אתה מוכן לעשות עבודה עם עצמך לנסות לתקן ולשפר את החלקים שאתה צריך לתקן? ואז תראה איך נראית הזוגיות שלך".

"לא! אני לא מוכן! אין לי כוח להתמודד! אני אתגרש ואתחתן עם אישה אחרת ולא אצטרך להתמודד, אני אחיה נורמלי". הוא ענה לי במהירות.

"אם כך, אז תגיד", אמרתי לו בעדינות, "אני רוצה להתגרש, לא בגלל שרק אשתי לא בסדר והיא לא מעריכה ומכבדת אותי. אלא אני רוצה להתגרש על אף שאני יודע שיש גם בי דברים לא טובים שמצריכים שינוי בחיי הנישואין, אני לא עושה אותם ואני רוצה להתגרש בכל זאת כי אין לי כוח להתמודד, אין לי כוח לעבוד על המידות שלי.

את זה אני מקבל, זו זכותך. אבל לפחות תדע את האמת.

והאמת, שאם לא תשנה את הדברים אצלך, אז גם עם האישה החדשה שתתחתן יכול להיות שיהיו בעיות. כי הדברים שאתה צריך לעשות בהם שינוי הם משמעותיים לחיי נישואין תקינים".

אותי יהודי היה חכם והוא הבין את מה שניסיתי לרמוז לו, שגם לו יש עבודה עצמית לעשות, לא רק לאשתו. דבר ראשון תתחיל אתה להשתנות.

רוב הבעיות של שלום בית, הייתי אומר שאפילו בתשעים אחוז מהמקרים, קשורות לשני הצדדים, גם לגבר וגם לאישה. בהחלט ייתכן שלאחד מבני הזוג יש חלק של שישים אחוז מהבעיה ולאחר ארבעים אחוז ממנה, אבל תכל'ס פחות או יותר לשני בני הזוג חלק במריבות.

לדעתי, מתוך הניסיון שלי בהרבה סיפורים, תשעים אחוז ממקרי הגירושין היו יכולים להסתיים לא בגירושין אלא בחיי אהבה.

הבעיה היא שברוב המקרים לשני הצדדים יש את הבעיות והקושי שלהם והם פשוט זורקים את בעיותיהם על הצד השני שהוא אשם, או שמחוסר כוח להתמודד פשוט לא מתמודדים.

אבל זו האמת לאמיתה, אם אנשים היו עושים עבודה עצמית אמיתית עם עצמם במה הם צריכים לעשות שינוי בחיי הנישואין, מה אני צריך לשפר ולתקן ולמה אשתי זקוקה, אז חיי הנישואין של הרבה אנשים היו נראים אחרת.

אבל רוב האנשים שמתגרשים חושבים שהסיפור שלהם הוא יוצא דופן, שלא היה אפשר להמשיך הלאה וזה היה בלתי סביל יותר. והוא לא מבין שיש לו בעיות לתקן בדיוק כמו בן הזוג שלו. לדעתי רק כעשרה אחוז ממקרי הגירושין יושבים על בעיות קשות באמת, שמאוד קשה לחיות עם כאלו אנשים, וגם אם תשנה את עצמך ותעבוד על עצמך זה לא יעזור.

על אותם מקרים אני לא מדבר, אפילו שגם אז אפשר לעשות שינוי וראיתי גם שם ניסים גלויים שהחיים שלהם השתנו.

אין משחקים בזה. אני רואה את זה כל הזמן, אם שני בני הזוג לוקחים אחריות על החיים שלהם וכל אחד מנסה לשפר את חלקו ולתקן את מה שהוא צריך לתקן, אז ישנם שינויים גדולים לטובה.