הספסלים ביציע הגדול והמרווח המשקיף על מדינת ישראל מאוכלסים ביומיים האחרונים באורחים רבים.
כולם חכמים ונבונים, בקיאים וידענים. חבל רק שמדובר בתארים שהיושבים חילקו לעצמם.לחלקם טור קבוע בעיתון מפורסם, האחרים אורחים קבועים באולפנים הממוזגים של חברת החדשות, תמצאו שם גם בעלי קבוצות ווצאפ ומפרשנים מגזריים בכירים.
המטרה המשותפת כרגע לכולם: מי יגבר על מי בהבלטת ההפסד של "ישראל הרופסת" וניצחון ארגון הטרור שניהל אתנו 50 ימי לחימה והפצצה.
המציאות האמתית לא מאד נחשבת ברחבי היציע הרחב.
אג'נדות, אינטרסים ותפיסות עולם מעוותות שהתגבשו באלפי שעות שידור - דווקא כן.
באופק הרחוק נשמעים הדי השמחה והששון המזויפים שמנסה החמאס להפיק במרכז עזה החשוכה וחסוכה מחשמל ומים. לא מדובר בהפקה קלה. 160 אלף חסרי בית, עשרות אלפי משפחות הרוסות, רחובות שנעלמו והעובדה שבכל בית עזתי ישנו קרוב משפחה שהוא כבר רחוק... בשמיים - לא ממש גורמים למעט העזתים השפויים שנותרו לצאת במחול על הגגות [או לפחות על מה שנשאר מהם...] אבל כבר למדנו - קשה להגיד לקלגסי החמאס - לא.
וכשקולות הפיצוצים ורעמי המטוסים שקטו מאז אמש, גם במרתפים החשוכים של עזה יושבים - מה שנשאר מבכירי החמאס - ועורכים 'חשבון נפש' נוקב ולא פשוט.
את האמת הנחבאת מה"חוגגים" ברחוב למעלה הם יודעים: הסיפור המדיני-חברתי שלהם נגמר. אין ולא תהיה 'ממשלת אחדות' עם הרשות, הארגון לא בנוי לנהל חברות קבלניות לפיתוח, וגם אין שום דמות שפויה בעולם שתפקיד בידם בעשור הקרוב אפילו לא דולר לשיקום הרצועה..
הם חזרו לנקודת האפס. חלק מהקברניטים הבכירים שלהם התאדו מפגזי חיל האוויר, הבתים המפוארים ומשרדי הפאר נמחקו. אין נמל, אין שדה תעופה, גם משכורות עדיין אין, ובחוזה הפסקת האש אין אפילו סעיף של הסרת המצור.
אז כעת יש "חגיגות" למעלה, אבל גם הם יודעים, ייקח יום או יומיים ואחרי שהעזתים יסיימו למצוץ את הסוכריות שחילק אמש 'נוער החמאס' ברחובות, הציבור שלהם יתחיל לשאול שאלות לא פשוטות. לרובם - לא יהיו להם ממש תשובות...
אז על מה נסב כעת הקרב?על התודעה.
מול מציאות ה-2000 הרוגים ועשרת אלפים פצועים, עיר מרוסקת, נטרול המנהרות וחיסול מפקדי החמאס, מתגייס הדמיון המזרחי הידוע והפרוע, ומספר לתושבי עזה ולעולם על ניצחון מפואר מול הצבא הטוב במזה"ת.
על העולם זה לא עובד, על חלק מהישראלים - תתפלאו - זה דווקא משפיע.
במיוחד על יושבי היציע...
המציאות האמתית מעולם לא הפריעה להם - ליהודים שכוחם בצקצוקם.
הם לא באמת משתתפים בקרבות או בקבלת ההחלטות, לא ממש מעורבים או תורמים.
מהות חייהם - לשבת בספסלים הגבוהים לצקצק ולצייץ, לדבר ולברבר... כמו שרק הם יודעים.
כל אחד מהם שביקר פעם בבסיס צה"ל יודע בוודאות מה הוא היה עושה אם היו קוראים לו 'מוטל'ה גנץ'. כל מי מהם שפרסם בעברו פוסט דעה, מיד מוסמך ומומלך לדעת מה בדיוק היה על ראש הממשלה לבצע אז, היום ובעתיד.
אז נכון, זה כבר לא המלחמות והנצחנות של פעם, ובצד השני כבר לא נמצא אותו אויב אהוב ומוכר. ארגון טרור בלתי רציונלי לא מנצחים, ודאי לא במכה אחת. תמיד יגיע הדור הבא.
ואת הפנדמליסטים המקדשים את המוות ובזים לחיים, לא ניתן לעולם להכריע בדרך בה מנצחים ישות או מדינה [לכולם ברור כי כל מדינה באזור לו הייתה נוהגת מנהג חמאס, הייתה מושמדת בין לילה או לפחות מפסיקה להתקיים באופן סדיר כישות קיימת...] אבל מכאן ועד לתחושה חמוצה, המרחק גדול.
אז חברים, עזבו את השריקות מהיציעים. אתם לא מתגוררים בעזה ושלא ימכרו לכם לוקשים. נצחנו כמו תמיד. [ביום שנפסיד לא נהיה כאן] נצחנו בגדול, בכוח הנערים האמיצים, בכוח הרוח היהודית ובחסדי שמיים. הלכנו לחפש מנהרות מוות ומצאנו את עצמנו. את היחד שלנו, את הערבות שבנו, את עם ישראל הטוב והמסור.
ואם הפסדנו במשהו, אז זו התבוסתנות של חלק קטן מהציבור הישראלי.
מול הצעירים שנלחמו כאריות באויב פחדן שנחבא בין ילדים, מול החלטות אמיצות ובלתי מתלהמות של קבינט ישר שכל ובעל נשימה ארוכה, שאינו פועל מהבטן. מול עורף חזק, סבלני וקפוץ שפתיים - עמדו תמיד יושבי היציע המצקצקים.
אלה שלמרות שאפילו על הכביסה בבית לא יודעים לפקח - תמיד יידעו מה היה צריך לעשות ולפעול להרוס ולהחריב להיכנס ולכבוש....
אלה שלא בקיאים מה הם ראשי התיבות של סמ"פ, אבל יכולים ללמד אתכם באיזו טקטיקה צבאית היה על צה"ל לאחוז בשדה הקרב אלה שתמיד יכריזו על "בושה וחרפה" על "ביזיון והשפלה", שיזעקו בכיכר העיר או השטיבל - "בוא נכנס בהם, נראה להם, נקרע אותם, נעיף אותם..!!!" אבל מעולם הם לא ביקרו בבית משפחה שכולה לאחר שאנשי קצין העיר נקשו על דלת הכניסה.
הם בשלהם ואנו בשלנו.
הם ימשיכו במלאכת צקצוקם, ואנו בשם ה' - נעשה ונצליח