"שתיים, שלוש - ש-גר" - את האמירה הזו כולנו מכירים, רק מה שאנשים פחות יודעים הוא שמי ששיגר את הטיל לא היה טייס ממטוס אלה מפעיל כטמ"ם (כלי טיס מאוייש מרחוק) שישב בבסיס במרכז הארץ.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מפעילי הכטמ"מים השונים, עליהם נרחיב בכתבה זו, משתייכים לחיל האוויר ולחיל התותחנים. בסיס פלמחים הוא בסיס הכטמ"ם המרכזי של חיל האוויר, בו גם נמצא גם בית הספר להכשרת מפעילים. ממוקמים בו מפעילי ה"זיק" וטייסות 161 ו-166 אשר מפעילות את הכלים הגדולים. בשבוע האחרון צה"ל פרסם על פתיחת טייסת חדשה 147 "האייל הנוגח" המפעילה את כתמ"ם "כוכב". גם בבסיס תל נוף שוכנת טייסת המפעילה את כטמ"ם ה"איתן" ובנוסף מבסיס חיל האוויר בחצור מפעילים את כטמ"ם ה"ניצוץ".
ישראל נחשבת כמעצמה בתחום כאשר מעל ל-80% מכלל שעות הטיסה המבצעיות בחיל האוויר, מגיעות מהכלים הללו. החל מרחפנים קטנים בגודל יד אדם ועד כטמ"מים בגודל מטוסי קרב - שיכולים לשהות באוויר ימים שלמים. מי שמייצרות את הכלים אלו בעיקר חברות 'אלביט מערכות' שמייצרת לחיל האויר ותותחנים כ-85% מכלל הכט"ממים, התעשייה האווירית לישראל וכן חברת רפאל - המייצרת מערכות לחימה מתקדמות וכלי טיס זעירים.
עובדה מפתיעה היא, שיש כלים שמפותחים כאן בישראל אך כלל לא נרכשים ע"י צה"ל.
בשיחה עם גורם מהתחום הוא הסביר לי את הדברים הבאים: "יש מנהלת במשרד הביטחון שהיא הפרוייקטורית של כל המעופפים למיניהם. תחתיה מפתחים את מל"טי ה"איתן" שנקראים גם הרון TP, "שובל" - שנקרא גם הרון 1, "הרמס 450" ו"הרמס 900"".
למה לכל כלי יש כמה שמות? אני מסתבך בלעשות סדר כי לכל כלי יש כמה שמות. מה העניין?
"תראה. יש שם קטלוגי. לדוגמה 'הרון' הוא כלי שנמצא בתערוכות בין לאומיות ונמכר למדינות זרות. אז זה השם הרשמי שלו. אנחנו בארץ ניתן לו שם עברי. בנוסף לכל כלי יש התפתחויות ותצורות שונות. אז קח למשל את ההרמס 900 הוא בעצם ההרמס 450 רק משופר ומשודרג עם יכולות טובות יותר לכן הוא קיבל שם אחר".
מה שיפרו בו?
"זה שיחה כללית, כל מה שאני אומר לך בעיקרון כבר פורסם אז לא יכול להיכנס אתך לפרטים. רק נניח שאולי יש לו מערכות ללוחמה אלקטרונית שמבלבלות טילים מונחים שנורים עליו. אבל המטוס אותו מטוס".
מעניין כי המטוס שחיזבאללה הפילו היה 450. את ה-900 לא היו מצליחים?
"שוב, לא נכנס לפרטים. זה תשאל גורם רשמי. (ניסיתי, דו"צ למגזר החרדי לא הצליח למצוא לי מרואיין. מ"מ) אין מטוס או כטמ"מ שאי אפשר להפיל ותמיד הכל עניין של סיכון מול סיכוי. רוב מוחלט של הכלים שלנו שנפלו בשנים האחרונות היו מתקלות טכניות".
אז השימוש בכלים האלו הוא בשביל למנוע פגיעה בחיי אדם?
"כן ולא. הכתמ"מים שלנו חורשים את השמיים הלבנונים. זו מציאות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לקיים עם מטוסים מאויישים. אין טייס שיכול להיות ער לילות שלמים וכלי טיס שנשלט מרחוק מתחלפים מפעילים באמצע כך שהוא זמין 24/7 בכפוף כמובן לחסמים הטכנולוגיים.
"בנוגע לסיכון בלבנון כמו שיש סיכון בכל מקום עוין אחר, יש מטרות שחייבים מטוסים מאוישים וצריך לקחת את הסיכון ולשלוח טייסים ומטוסים שרק הם יכולים לבצע משימה מסוימות, אבל עבודת מודיעין של ימים על גבי ימים אשר מתבצעת מרחוק, אם הצליחו להפיל לנו כלי גם אם הוא עולה נניח 10 מיליון דולר, זה שווה את המחיר ואת מניעת הסיכון המיותר של חיי חיילנו".
בוא תעשה לי סדר, למה צריך כל כך הרבה סוגים?
"הכלים הגדולים, אלו כלים שאנחנו מפתחים ומקדמים לטובת חיל האוויר ולמודיעין מדינתי. אוספים מודיעין, אגב יש גם מטוס אורון שזה חתיכת דבר מטורף. בנוסף לצבא היבשה יש לנו המון כלים קטנים יותר ואפילו כלים זעירים לרמת החייל.
"זה מתחלק על פי גובה טיסה ויכולת זמן באוויר. הרי מפקד הפלוגה בתותחנים לא צריך שיהיה לו כלי שיכול לראות את כל עזה בכל רגע נתון. הוא צריך ליעדים ספציפיים ולזמנים מסוימים. בשכבה הגבוהה בערך עד גובה של 40 אלף רגל יש את מל"ט "איתן" או בשמו הקטלוגי "הרון TP"' או בגרסאות אחרות "הרון 2" או "מחץ 2".
"תחתם, בגבהים של עשרים אלף רגל - מה שנקרא שכבת הביניים יש את "הרמס 450" ו"הרמס 900" המל"טים בקטגוריה זו מיועדים לשהייה ממושכת לצורכי זרוע האוויר, זרוע היבשה, חיל הים ואגף המודיעין. את ההרמס מייצרים בחברת בת של אלביט מערכות ואת שובל מייצרים תע"ש.
"השכבה הנמוכה מופעלת על ידי זרוע היבשה לטובת הדרג הגדודי. כאן יש לנו את "רוכב שמים" ו"דוהר שמים" שמוכרים בשם הקטלוגי סקיילרק וגם רחפנים שעליהם אתה יכול לעשות כתבה שלימה".
אחרי השיחה אתו, בואו נעשה קצת סדר בכלי הטיס ע"פ גודלם.
"איתן" - "הרון TP", "הרון 2" ו"מחץ 2"
זה הכטמ"מ הגדול ביותר שבשימוש צה"ל, מתוצרת התעשייה האווירית לישראל וכפי שאמר לנו קודם הגורם מהתחום, הוא מוגדר ככטמ"ם מסוג HALE (רום גבוה, שהייה ממושכת).
מדובר בכלי בגודל של מטוס רגיל, מוטת הכנפיים שלו 26 מטרים ואורך 15 מטרים. הוא מסוגל לשהות באוויר מעל 36 שעות וטס בגובה של 45 אלף רגל במהירות של יותר מ-370 קמ"ש. יש לו את היכולת לסחוב מטען במשקל של מעל אלף ק"ג.
המצלמה העיקרית שלו נקראת 'מגדל אש', מצלמה גדולה וכבדה שרואה ומצלמת אנשים מגובה של מאות קילומטרים באיכות שיא. גם ביום וגם בלילה. בגלל משך הטיסה והגובה יש לכלי יכולת לייצר גם תמונה רחבה אך גם תמונה ספציפית וממוקדת.
הכלי מופעל ע"י חיל האוויר כבר 12 שנים על-ידי טייסת 210 המכונה גם "הנשר הלבן". בימי שגרה הוא יודע לטוס מעל זירות רבות אך במלחמת חרבות ברזל נתן מענה מרכזי בעזה. בראיון שנתן מפקד הטייסת סא"ל ט' לאתר צה"ל סיפר כי "הכלי מחזיק ביכולת ייחודית לספוק תאי שטח גדולים, ובכך לכסות את כל שטחה של רצועת עזה מצפון ועד לדרום תוך כמה רגעים".
בנוסף, במלחמת ״חרבות ברזל״, הולבש על גבי ה״איתן״ ערכה לאיסוף מודיעין שלא היה בשימוש לפני כן. "במערכה הקשה הזו, איתרנו כמויות של מחבלים, הן בשטחינו והן בשטח האויב והורינו על תקיפתם. אספנו מודיעין ובנינו תמונת אויב מדויקת אשר אפשרה לתקוף מאות מטרות תשתית, ובכך להביא לניקוי השטח לשלב התמרון הקרקעי״.
על מנת להפעיל את המטוס הענקי הזה צריך 2 מפעילים שכל אחד יושב בעמדה אחרת. אחד מטיס והשני דואג למשימה. ע"פ פרסומים זרים יש למטוס יכולת ליירט טילים בליסטים.
כמה עולה?
סביבות 80 מיליון שקל.
כטמ"ם הרמס
במהלך העבודה על הכתבה קראתי ידיעה מדו"צ על כטמ"ם בשם 'כוכב' כשבדקתי על איזה כלי טיס מדובר מצאתי שמדובר בהרמס. מקור השם הרמס הוא במיתולוגיה היוונית וזה שם דמותו של הכוכב מרקורי. מצאתי גם בנביא תרי עשר בספר עמוס ”וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם”, (הכתבה טעונה גניזה).
יש מספר דגמים ותצורות להרמס אשר מיוצרים ע"י אלביט מערכות: הרמס 90, הרמס 180, הרמס 450, הרמס 900 והרמס 1500.
הרמס 1500
הוא הגדול ביותר. בגודל של מטוס ססנה. יכול לשאת משקל של 350 ק"ג, ולשהות באוויר יותר מ-24 שעות בגובה של עד 30,000 רגל. משתמשים בו לרמת הגיס והפיקוד המרחבי. הוא מסוגל לטוס באופן אוטונומי על-פי נתיב טיסה שהוגדר לו לפני המשימה, עם אפשרות לחזור באופן אוטומטי ולנחות במקום ממנו המריא.
הרמס 900 - כוכב
כטמ"ם הינו כלי טקטי לשהייה ממושכת באוויר, מיועד לשימוש מבצעי במסגרת דרגי החטיבה והגייס, בעיקר עבור משימות סיור ואיסוף מודיעין, אך גם למשימות תקיפה.
יש לכלי יתרון משמעותי בכך שאפשר להתאים אותו למשימות שונות ע"י חיבור של פדים שונים. אם זה מערך אלקטרואופטי לצילומי יום ולילה, ציין לייזר לסימון מטרות עבור מטוסי קרב, מתקנים למשימות מודיעין אותות וחימוש למבצעי תקיפה וסיכול ממוקד.
הוא מסוגל לשאת עד 4 טילי אוויר-קרקע מסוג AGM-114 הלפייר או טילי אוויר-אוויר 'סטינגר' המשמשים ליירוט של כלי טיס. הוא מסוגל גם לשאת עד 2 פצצות מונחות לייזר מסוג או פצצות המשמשות לתקיפת יעדים ולסיכולים ממוקדים.
הרמס-450 - 'זיק'
כלי-טייס טקטי המשמש לשהייה ממושכת באוויר. הכלי מיועד לדרגי האוגדה והגיס לשימוש במשימות תקיפה, סיור ואיסוף מודיעין. הכלי יכול לשאת מטען ייעודי במשקל 150 ק"ג, ולשהות באוויר במשך 20 שעות בגובה של בינוני עד נמוך. אופן הטיסה העיקרי של המערכת הוא אוטונומי, ללא צורך בהטסה פעילה, אך ניתן להטיס את המערכת גם באופן ידני.
ניתן לצייד אותו בטילי אוויר-קרקע, במטען ייעודי אלקטרו-אופטי/תת-אדום ובמערכת מכ"ם מִפְתָּח סינתטי (SAR), המאפשרים הפקת הדמאות גם בשעות הלילה ובמזג-אוויר גרוע. מלבד מערכות לאיסוף מודיעין חוזי, ניתן לצייד את הרמס-450 גם במערכות לאיסוף מודיעין אותות (סיגינט).
סקיילרק 3 - "דוהר שמיים"
כלי טקטי למפקדי חטיבות למשימות סיור ואיסוף מודיעין. זה בעצם גרסה גדולה יותר למטרות נרחבות יותר מסקיילרק 1 וסקיילרק 2.
הכלי הוא חשמלי. מוטת כנפיים של 4.8 מטר ומשקל 55 ק"ג עם יכולות נשיאה של 15 ק"ג מטען. הסקיילרק 3 בעל טווח פעולה של 120 ק"מ (62 מייל) וגובה מרבי של 5,500 מטר. הוא בעל יכולת שהייה באוויר של עד כ-6 שעות. הכלי משוגר באמצעות מתקן מיוחד אשר יכול להיות מחובר לרכב או להיות מונח על הרצפה. בתום הגיחה הוא נוחת בעזרת מצנח וכרית. לפני הנחיתה הוא מזדקר באוויר כדי להגן על המצלמות.
יש גם גרסה היברידית! למנוע החשמלי הוסיפו גם בוכנה המונעת בדלק סילוני. זה נותן אורך זמן שהיה באוויר של כ-18 שעות. אפשר למשל להגיע אל אזור היעד עם המנוע הרגיל - שמרעיש, שם להפעיל את החשמלי שלא נשמע.
כמה עולה ומי קונה?
תלוי בדרך ובתצורות. נע בין 20 אלף למאה אלף שקל. הכלים האלו נמכרו עד היום למעל 25 מדינות בהם צרפת, הולנד, פולין, שבדיה, הונגריה ומקסיקו.
סקיילרק 1 - "רוכב שמים"
נמצא בשימוש בדרג הגדודי של כוחות היבשה של צה"ל ומופעל על ידי יחידת רוכב שמיים בחיל התותחנים אשר מכונה בשם המפתיע "רוכב שמיים". מקור השם מגיע מהפסוק "אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים", (דברים פרק לג, כו)
הייחודיות של הכלי הוא שהוא נישא על הגב של לוחם. שוקל בסך הכל 40 קילו. הלוחם שמצטרף לפעילות מבצעית של פלוגה כזו או אחרת מוציא ברגע האמת את הכלי מתיקו ומפעיל אותו במקום. הוא מונע על ידי מנוע חשמלי בעל מדחף, ומסוגל לטוס באופן אוטונומי ולשדר למפעילו בזמן אמת את התמונה המתקבלת בחיישנו, שיכול להיות חיישן CCD לצילום ביום או חיישן תת-אדום לצילום בלילה. בתום המשימה, הסקיילרק 1 טס לעבר נקודת נחיתה שנקבעה מראש, מכניס עצמו למצב של הזדקרות עמוקה, ומנפח כרית שמונעת ממנו להיפגע בנחיתה.
הבסיס בו מכשירים את לוחמי הרוכ"ש נמצא בשיבטה לשם נסעתי יחד עם המפיק אשר רוט על מנת ללמוד על הכשרת הלוחמים. שם גם פגשנו את מדריכת הטיס מענף הפעלת אש בצה"ל.
"מפעילי הרוכ"ש הם חיילים קרביים לכל דבר", היא הסבירה, "יש לנו גם פלוגת קומנדו שצריכים להיות עם יכולת פיזית ומנטלית יותר מכל חיל רגלים".
למה?
"כי הם מצטרפים לכוח בשטח כשמזל"ט על הגב שלהם, זה שוקל בערך 70 קילו וזה עוד חוץ מהציוד".
מה האתגר הגדול ומי רוצה להגיע?
"יש כאלו שנפלו מטיס ורוצים להגיע לכאן. זה ורסטילי, גם לחימה בה צריך יכולות פיזיות משמעותיות של סיירות וגם טכנולוגיה ואוירונוריקה. הם עוברים את אותם מבחנים של רמות קצב ומשמעת בתוספת החלק הטכנולוגי, ידע בטיפוגרפיה, מכניקה והכרת השטח. נדרשת כמובן גם שליטה מוטורית וטכנית ולהיות דרוך כל הזמן גם במצבי לחץ יחד עם הליכות וירי, איך לשגר ולהנחית בתנאי מזג אוויר קשים תוך כדי תפעול תקלות טכניות שיכולות לקרות.
"אנחנו מדברים על סביבה מבצעית עם אתגרי תקשורת וג'י פי אס. הם צריכים להבין מה הם רואים, בין אם זה בלילה ובין אם זה ביום. להבין מרחקים. 50,000 רגל רואים בפיקסלים קטנים. כל הזמן לפענח מה אני רואה ולהתאים את זה למפה ולהבין מה הם רואים תוך כדי הסביבה המבצעית, איום מול כוח שלנו, מה אני רואה גבעתי או שזה חיזבאללה וכל זה נדרש מלוחם".
אנחנו עוברים בחדר בו יושבות עשרות חיילות עם מדריכות. באיזה שטח הם נמצאים כעת? אני שואל למראה הבתים שעל המסך. "זה כפר X בלבנון", היא אומרת. "מרוב שעות טיס במרחב הזה, אני מכירה כל בית וכל פח זבל".
אני מתיישב מול הסימולטור, ברגע הראשון היה נראה לי שזה פשוט וקל, קצת לשחק עם הכפתורים. אך כשקיבלתי את המשימה גיליתי שאני מעדיף לכתוב כתבה על המטוס מאשר להפעיל אותו. אני מקבל כמה הנחיות. "עם זה אתה משחק עם המתעד (המצלמה) וכאן אתה שולט במטוס", הראתה לי המדריכה.
"תהיה מודע לגובה, למהירות ולפרמטרים השונים. אתה עכשיו בגובה 700 מטר מעל חצר בו על פי החשד יש בור שיגור. הם לא רואים ולא שומעים אותך. יש רוח ואתה חייב להיות בנקודה מסוימת. האתגר בפועל בהטסה הוא לחלק את הקשב וככל שצוברים יותר שעות כך זה נהפך לפשוט יותר". זה נכון, בעצם, לגבי כל תחום בחיים.
שאלה אחרונה. יש חיילים שמשחקים סתם עם המטוס?
"לא. ואם שמעת זה אגדות. מתחקרים כל גיחה וכל גיחת אמת כמו בחיל האוויר, הכל מתועד לאיפה בדיוק עשית ולהיכן הלכת. וגם באימונים ובעיקר בשטח אנחנו יודעים ורואים כל מיקום שהוא היה כך שאין מקום למשחקים".
עד כאן, על הכלים הגדולים. בכתבה הבאה נתמקד ברחפנים הזעירים, בחימושים משוטטים ובפיתוחים ישראלים שאירעו בעקבות המלחמה או שהותרו לפרסום בשנה האחרונה...