כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתופשה לא תשחית את עצה וכו' רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת ובנית מצור וכו' )דברים כ' יט-כ).
במדרש רבה פר' תרומה לה' סי ב' מובא כי הקב"ה ציווה לבנות את המשכן דווקא מעצי שיטים שהם אינם עושים פרי, כדי ללמד לדורות שכפי שמלך מלכי המלכים שהכול שלו בונה הוא כביכול את ביתו מעצי סרק, כך אל לו לאדם לבנות את ביתו מעצי פרי, אלא רק מעצי סרק שאינם נותנים פרי.
הגמרא במסכת בבא קמא צא: מביאה את דברי ר' חנינא שתלה את פטירת בנו בכך שהוא קצץ עץ תאנה בעודו עושה פרי רב, ועל כך אומר רבינא כי אם שווי העץ עצמו עולה על שווי פירותיו וכגון שרוצה להשתמש בעץ לצורך בניית בית, אזי מותר לקוץ את העץ וזאת למרות שהוא עושה פירות רבים.
הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ו' הלכה ח' פוסק כי גם בעת מלחמה וגם בעת שלום אין לקוץ ולהשחית אילנות מאכל, והעובר וכורת אילן מאכל הרי הוא לוקה.
בהמשך ההלכה כותב הרמב"ם כי אם אילן מאכל מזיק לאילנות הסמוכים לו או שדמי עצו יקרים, הרי שמותר לכרות את האילן המזיק או האילן המעולה בדמים.
סיבת ההיתר נובעת מכך שמהות איסור הכריתה הוא ההשחתה של האילן, ואילו במצבים של נזק או שווי כספי רב, אין כריתת האילן נחשבת כהשחתה אלא כמעשה של תועלת.
ממילא מצינו כי יש איסור לכרות אילן עושה פרי ורק במקרה בו האילן מזיק או שדמיו מרובים ניתן לכורתו. מתוך כך יש לדון כיצד נתייחס לכריתת עצי מאכל לצורך מצווה וכגון כריתה לשם סיכוך הסוכה.
סברות להיתר קציצת אילן פרי
נידון דומה העוסק בשאלת כריתת עצי פרי לצורך מצווה מצינו בסוגיית עצי המערכה למזבח.
המשנה במסכת תמיד כט. אומרת שעצי הגפן והזית אינם כשרים למערכה שעל גבי המזבח. בגמרא מובאת מחלוקת מדוע הם פסולים.
רב פפא אומר משום דקטרי שפירושו כי עצי הגפן והזית אינם נשרפים יפה או לפי ביאור נוסף בראשונים משום שבשריפתם הם מעלים עשן רב.
ורב אחא בר יעקב סובר כי פסלותם נובעת משום יישוב ארץ ישראל. וביאור דבריו הוא כי כריתה מרובה של עצי הגפן והזית תגרום להפחתה משמעותית של תפוקת הייצור של השמן והיין בארץ ישראל, מצב שיקשה על שגרת חיים תקינה.
מקשה הבאר שבע מדוע הגמרא לא הביאה טעם נוסף לאסור את כריתת עצי הגפן והזית משום שהם עצי פרי ויש איסור לכרות עצי פרי.
ומתרץ הבאר שבע שייתכן לומר כי לצורך מצווה מותר לכרות עצי פרי ולכן הגמרא מתרצת משום יישוב ארץ ישראל או משום דקטרי.
וכסיעתא לשיטת הבאר שבע מצינו בשלטי גיבורים ע"ז פ"א הסובר כי איסור בל תשחית נדחה מפני המצווה.
ומביא השלטי גיבורים ראייה לשיטתו מדין הקריעה על המת. דהרי ברור הוא שהקריעה תשחית את הבגד ובכל זאת יש לו לאבל לקרוע על מתו ואם כן מוכח שאיסור בל תשחית נדחה משום מצוות הקריעה על המת.
המשנה למלך בהלכות איסורי ביאה פרק ז' הלכה ג' סובר כי איסור כריתת עצי פרי נאמר רק ביחס להשחתה גמורה של העץ וכגון במקרה שכורת את שורשי העץ לגמרי אך קציצה של ענפים איננה בכלל האיסור.
ממילא קציצה בשביל עצי המערכה איננה אסורה משום שלעצי המערכה היו קוצצים ענפים מתוך העץ ולא כורתים ומשחיתים לגמרי את העץ.
הקשו האחרונים על תירוץ הבאר שבע שלכאורה גם אם מצוות עצי המערכה דוחה את האיסור של בל תשחית אך זהו טיעון אשר ניתן להשתמש בו רק כאשר אין ברירה אחרת ויש לכרות עץ פרי בכדי לקיים את עבודת המזבח, אבל בשגרת עבודת המקדש ברור שאין זו המציאות, מפני שניתן לכרות עצים אחרים שאינם עצי פרי וממילא כבר אין צורך וגם אין הצדקה הלכתית לכרות עצי פרי.
מתוך דברי המשנה למלך והבאר שבע עולה לכאורה כי יהיה מותר לקוץ ענפי אילן מאכל לצורך ענפי סכך אך לסברת המקשים ההיתר יצטמצם רק למקרה בו אין לו סכך אחר.
כריתת אילן מאכל המפריע לבניית הסוכה
הט"ז ביו"ד סי' קטז' מביא את שיטת הרא"ש בב"ק פ"ח סי' טו' הסובר שאם מקום האילן נצרך לשימוש אזי מותר לכרות את העץ גם אם הוא עץ פרי. לאור דברי הרא"ש כתב הט"ז שאם אילן פרי מפריע לבניית בית דירה אזי מותר לקוץ את האילן.
ממילא מתוך שיטת הט"ז יש מקום לומר, כי אם במקום בניית הסוכה נטוע אילן מאכל אזי ניתן לכרות את העץ ולבנות שם את הסוכה.
אך בשו"ת הר צבי סימן קב' הביא את סברת השאילת יעבץ בסימן עו' שהיתר הט"ז לקוץ אילן לצורך בניית בית הוא דווקא במקרה בו דמי הבית מעולים יותר מדמי העץ, וכפי שהגמרא בבא קמא הגדירה את תחום ההיתר לכריתת עץ מאכל.
ולכן ביחס לכריתת עץ המפריע לבניית הסוכה יש לעיין האם בניית בית דירה ארעי וזמני יכול להיחשב כעילוי דמים ביחס לשווי עץ המאכל.
עוד הביא בתשובתו את דברי החתם סופר כי על פני האפשרות של כריתת עץ מאכל לצורך בניית בית יש להעדיף ולהעביר את עץ הפרי עם מעט קרקע ולשותלו במקום אחר.
ובנוסף יש לטעון על פי סברת האחרונים לעיל שהקשו על שיטת הבאר שבע, דאם יש לו מקום אחר לבנות את סוכתו מדוע נתיר את כריתת העץ.
ואם יעלה בדעת המשיב לומר, כי למרות שיש לו מקום אחר לבנות את סוכתו בכל זאת מקום אילן המאכל הוא נוח וראוי יותר לבניית הסוכה.
עדיין יש לדחות טיעון זה. משום שהחוות יאיר בסימן קצה' סובר שקציצת אילן מאכל לשם הרחבת החצר לצורך טיול אוויר או ריווח בעלמא הרי היא אסורה וממילא מי יימר לן דבניית בית עראי לשבעה ימים אינו עולה לכלל ההגדרה של ריווח בעלמא וממילא אין לקוץ בשבילו אילן העושה פרי. וצ"ע.
הדברים נכתבו לשם עיון ולימוד ואינם להלכה.