הנשיא הגרמני מתנצל על השואה האיומה ופנה ליהודים: "אני מבקש את סליחתכם על הפשעים שביצענו"

נאומו המלא:

"היו שלום חבריי, היה שלום עם יהודי. אל תאפשרו שחורבן כזה יחזור על עצמו"

קשה לדבר אליכם כאן היום, במקום בו היה פעם גטו ורשה. ולכן אין אני רוצה לפתוח בדברי, אלא לתת לאחת מגיבורות הגטו לדבר, בשפה שיהודיות ויהודים כה רבים דיברו כאן בוורשה, בפולין, באירופה. השפה שהגרמנים רצו לבער. הציירת גלה סקשטיין הותירה לנו מילים אלה, צוואתה המטלטלת, לפני שהיא ובתה הקטנה מרגלית גורשו לטרבלינקה.

נכבדיי, לבוא לכאן כגרמני וכנשיא גרמניה, היא דבר הכרחי ונחוץ מאוד, ועם זאת, קשה כל כך. הפשעים המתועבים שגרמנים ביצעו כאן ממלאים אותי בבושה עמוקה. אולם בו זמנית אני חש הכרת תודה וענווה על כך שזכיתי לקחת חלק בהנצחה זו, כראש מדינה גרמני ראשון אי פעם.

כנשיא גרמניה, אני ניצב מולכם היום ומרכין ראשי בפני הלוחמים האמיצים בגטו ורשה. אני מרכין ראשי בפני המתים ביגון עמוק.

"הימים הקרים הראשונים גורפים במטאטא ברזל את אלה שכבר עכשיו חיים ברחובות, שמכרו את כל בגדיהם והם תשושים כזבובי הסתיו. חסרת תכלית היא החיוניות המופלאה של יהודי ורשה. הם זועקים ומשיבים מלחמה שערה עד הסוף, עד השעה והדקה האחרונות, אולם שעה ודקה אלה בוא תבאנה".

רחל אוירבך, שנאלצה בעצמה להתגורר בגטו, רשמה שורות אלו ביומנה. כמה כאב טמון במשפטים הספורים הללו. כמה עצב. וכמה שיקול דעת וכוח בו בזמן. רחל אוירבך ידעה שיהודי ורשה אבדו. אנו חבים לרישומים שלה ושל חבריה בארכיון רינגלבלום את כל שידוע לנו על הזוועות שביצעו כאן הנציונל-סוציאליסטים וגם את הזיכרונות מהעולם שהם הכחידו. "עיר מחורבת ועם מחורב", כתבה רחל אוירבך.

חלחלה עוברת באדם הקורא על הזוועות שסבלו האנשים מאחורי חומות הגטו הגבוהות. זהו דין וחשבון מהגיהינום. אך מטלטל באותה מידה לקרוא גם על הכוח, האנושיות, האומץ, שכה רבים דבקו בהם.

אורחים יקרים, הצעירים סביב מרדכי אנילביץ', מארק אדלמן, יצחק צוקרמן ורבים אחרים, גיבורות וגיבורי גטו ורשה גילו אומץ בלתי ישוער באפל שבלילות. הם רצו להיות דוגמה למופת: לשמור על כבודם כבני אנוש לנוכח המוות הוודאי. הם קמו מול עוול אכזרי, מול שרירותיות, טרור וטבח. אומץ לבם הקרין מעבר לוורשה והשרה אומץ בלב אחרים. האומץ שלהם מאיר גם את ההווה שלנו. רחל אוירבך ומארק אדלמן היו בין הניצולים הבודדים מהגטו. לאורך כל חייהם הם ראו במתן העדות שליחות. רחל אוירבך בישראל, מרק אדלמן כאן בפולין. "אנו ששרדנו מותירים לכם זאת כדי שהזיכרון [...] לא יאבד." זוהי מורשתם לנו: לשמר את הזיכרון ולהעבירו הלאה. כדי שמה שקרה פעם לא ישוב לקרות, כמו שאמר פרימו לוי הדגול. את זאת הם ציוו לנו. זאת המטלה לה התחייב "מוזיאון פולין": לשמר את זיכרון החיים היהודיים בפולין ובאירופה. חיים יהודיים שמשגשגים שוב וימשיכו לפרוח גם בעתיד. לכן כל כך חשוב שאנחנו נזכור.

לכן כל כך חשוב שאנו הגרמנים נזכור. גלה סקשטיין, רחל אוירבך, מרק אדלמן, מרדכי אנילביץ', עמנואל רינגלבלום, מי מכיר את שמם בגרמניה כיום?

הפשעים שביצעו הגרמנים כאן בפולין הכבושה, כאן בגטו ורשה, ראויים למקום נכבד יותר בזיכרוננו. לכן כל כך חשוב לי להיות כאן היום.

אני נמצא כאן היום כדי לומר לכם: אנו הגרמנים מודעים לאחריות ומודעים למשימה שהורישו לנו השורדים והחללים. אנחנו מקבלים אותה על עצמנו. עבורנו הגרמנים, לאחריות הנובעת מההיסטוריה שלנו אין תאריך תפוגה. היא נותרת לנו כתזכורת וכמשימה להווה ולעתיד.

גרמנים פלשו לפולין. ב-1 בספטמבר 1939 הם תקפו את ויילון. זו הייתה תחילתה של מלחמת העולם השנייה - לפני ארבע שנים ציינו זאת יחד בויילון וכאן בוורשה. מלחמה שעלתה בחייהם של הרבה מעל ל-50 מיליון איש, ביניהם מיליוני פולניות ופולנים. מלחמה שהפכה למלחמת השמדה רצחנית כאן ובמזרח אירופה. מלחמה שהובילה לברבריות.

גרמנים היו אלה שתכננו וביצעו בקפידה את השואה, הפשעים נגד האנושות. גרמנים רדפו, שיעבדו ורצחו את יהודיות ויהודי אירופה, את יהודיות ויהודי יהודי ורשה, באכזריות ובחוסר אנושיות שאין מילים לתארן. העובדה שמוצאו של האחראי העיקרי להרס הגטו, יירגן שטרופ, הטובח האכזרי והציני, בעיר בה נולדתי, בדטמולד, הנו צרוף מקרים היסטורי. אך לי, צירוף המקרים גרם לעסוק שוב ושוב בגיהינום שהיה גטו ורשה, בגורל הנספים, בפושע השטני ועוזריו. היבט נוסף של האמת הוא שרק מעטים מהפושעים אולצו לתת את הדין על מעשיהם לאחר המלחמה.

אני עומד מולכם ומבקש מחילה על הפשעים שביצעו גרמנים כאן. הנשיא היקר דודה, הנשיא היקר הרצוג, אנשים רבים בשתי מדינותיכם, בפולין ובישראל, הושיטו לנו, הגרמנים, יד לפיוס, למרות הפשעים הללו, למרות הפשע נגד האנושות, השואה. איזו מתנה יקרה לאין שיעור זו הייתה! מתנה שלא היינו יכולנו לצפות לה ושלא הייתה לנו כל זכות לצפות לה. מתנה זו היא שאפשרה מלכתחילה למדינותינו, פולין וגרמניה, ישראל וגרמניה, לקיים חברות הדוקה כיום. הידידות הזו בין מדינותינו - היא באמת מעשה ניסים! זהו נס לנוכח הפשעים חסרי התקדים של הגרמנים, והיא גם מעשה ידם של הדורות הקודמים לנו; מלאכתם האמיצה והמפרכת של ישראלים, פולנים וגרמנים שהושיטו האחד לרעהו יד ובנו גשר מעל לתהומות העבר, למען עתיד טוב יותר.

75 שנה לאחר הקמת מדינת ישראל, כמעט 60 שנה לאחר מכתב הבישופים הפולנים, יותר מ-50 שנה לאחר כריעת הברך של ווילי ברנדט כאן בכיכר זו, כמעט 40 שנה לאחר הביקור הממלכתי הראשון מצד ישראל בגרמניה, של אביך חיים הרצוג, עומדים אנו היום כאן, אנדז'יי היקר, בוז'י היקר, במקום היסטורי זה, לזכר הנרצחים ומתוך אחריות כלפי נס הפיוס. יודע אני כי שלושתנו מאוחדים במחויבות הזו: אנו מצווים ואנו רוצים לשמר את נס הפיוס ולהוביל אותו אל העתיד.

הלקח החשוב ביותר מההיסטוריה שלנו הוא: לעולם לא עוד! [בפולנית ובעברית]. לעולם לא עוד קנאות גזענית, לעולם לא עוד לאומנות חסרת מעצורים, לעולם לא עוד מלחמת תוקפנות ברברית. לעולם לא עוד, על מילים אלו מושתתת אירופה המשותפת שלנו. אנו, הזוכרים היום כאן יחדיו, שותפים לאמונה בעתידנו המשותף ובערכינו המשותפים: תחולתו של המשפט הבינלאומי הפומבי, דו-קיום בשלום לכל בני האדם בחירות ובדמוקרטיה.

ולדימיר פוטין לעג לערכים אלה עם המתקפה הבלתי חוקית שלו על מדינה שכנה שפניה מועדות לשלום, ומשטרה הוא דמוקרטי, והרס את יסודותיו של הסדר הביטחוני האירופי שלנו. נשיא רוסיה הפר את החוק הבינלאומי, קרא תיגר על גבולות, ביצע גזל קרקעות. המלחמה הזו גורמת לתושבי אוקראינה סבל בל-יתואר

מאלימות, הרס ומוות. אתם בפולין, אתם בישראל, יודעים, בשל ההיסטוריה שלכם, שיש להיאבק למען החירות והעצמאות ולהגן עליהן. אתם יודעים עד כמה חשוב שהדמוקרטיה תישאר לעמוד על כנה, חסינה ואיתנה.

אולם גם אנו, הגרמנים, למדנו לקחים מההיסטוריה שלנו: לעולם לא עוד. מכך משתמע כי אסור שתהיה מלחמת תוקפנות פושעת באירופה, כמו זו של רוסיה נגד אוקראינה. לעולם לא עוד, משמעו: אנו ניצבים איתנים לצדה של אוקראינה - יחד עם פולין ועם בעלות בריתנו האחרות. אנו תומכים באוקראינה מבחינה הומניטרית, פוליטית וצבאית - יחד עם פולין ובעלות בריתנו. לעולם לא עוד, משמעו שאנו, הדמוקרטיות הליברליות, חזקות כשאנו מאוחדות ופועלות ביחד.

לכך אני מתכוון כשאני מדבר על אחריותנו לאור ההיסטוריה. אנו הגרמנים נישא בכובד ראש באחריות לשמירה על השלום והחירות. ואני משוכנע כי מדינותינו, כי הדמוקרטיות הליברליות שלנו, התקרבו עוד יותר בחודשים האחרונים, וכי יסודות הידידות שלנו חזקים אף יותר מפעם. כאן בכיכר זו, ליד האנדרטה למרד גטו ורשה, אני עומד לפניכם אבל ונכלם. אני מכיר באחריותנו לפשעי העבר ובאחריותנו לעתידנו המשותף! אני מודה לכם.