בימים האחרונים, פרצו שמועות על חוסר רצון מצד בעלי עסקי תיירות בשווייץ לארח יהודים בכלל וחרדים בפרט בבתי המלון בבעלותם. ניסינו ב'כיכר השבת' לבדוק את אמיתות הטענות, ובמקום לקבל הכחשה גורפת ש"לא היו דברים מעולם" התבקשנו בנימוס שוויצרי אופייני לפנות לכתובת מייל שנמסרה בשיחה. מיותר לציין שמעולם לא קיבלנו תשובה על השאלה הפשוטה: "האם אתם מסרבים לקלוט יהודים דתיים בחדרי האירוח שלכם".
>> למגזין המלא - כנסו
וזוהי הכותרת הראשית של העיתון השוויצרי 'גיפפל זייטונג' מתאריך 23 לאוגוסט השנה: "צואה במרפסת". הכתבה מלווה בתמונה מחוויה קשה שעבר מארח מקומי בעיר דאבוס, זה מה שנכתב בכתבה בשער הראשי: "בעל הדירה היפה באמצע דאבוס לא האמין למראה עיניו: לאחר שאורחיו עשו צ'ק אאוט, הוא גילה את הדבר הזה במרפסת, שללא ספק הגיע מבן אדם ממוצא יהודי. 'זו הדרך הכי מרושעת והכי פרימיטיבית להגיד תודה על האירוח'. בשנותיו הרבות כבעל בית, הוא מעולם לא חווה דבר כזה, תיאר הבעלים ההמום. לעת עתה הוא לא ישכיר יותר דירות לאנשים הללו, והוא מקווה שתיירות דאבוס והרשויות יפעלו סוף סוף".
כתבה אחרת, שפורסמה בעיתון "דאבוסר זייטונג", מהווה כתב אישום נוראי כנגד התנהגות חסרת כבוד של תיירים ישראלים שלמרבה הצער "מרגישים בבית" כאשר הם מגיעים לשוויץ.
והאמת, האמת שגם בבית לא מתנהגים ככה, על אחת כמה וכמה כשהתנהגות לא ראויה מופנית כלפי גורמים שאינם יהודים ועלולה לגרום לחילול השם נוראי.
בוודאי שזה לא כולם. כנראה שרוב התיירים מישראל שבאים להתארח באתרי נופש בשווייץ, מכבדים את הכללים ואת המקום. אין ספק שהרוב המוחלט משתדל לכבד ולהתאים את עצמו לאופי השוויצרי ככל הניתן, גם עם משפחה מרובת ילדים ועשרות טיטולים שנלווים לכך. אבל אותו מיעוט שאינו, עלול לגרום לחילול השם ולשנאת ישראל בעולם.
למרות שהכתבה עוסקת בהתנהגות של יהודים, המתראיין מתעקש לחזור שוב ושוב על העובדה שהוא נלחם בתופעות אנטישמיות אם וכאשר הן מתרחשות, וכי אין ספק שפעמים ותלונות כנגד ישראלים מתרחשות על רקע "דעות קדומות". "כאשר יש דיווחים על התנהגויות כאלה אני בעצמי חוקר את אותם אירועים", אומר לעיתון המנכ"ל של חברת הנופש רטו ברנצ'י. עם זאת הוא מגדיר את חוסר הכבוד לכללי המקום כתופעה שקיימת, למרבה הצער.
בכתבה מפורט כי ישנם תיירים מישראל שאינם מכבדים את כללי הניקיון של מסלולי הטיול, ומשליכים אשפה לאתרי הטבע. "אני לא רוצה להכליל לגבי תלונות אינדיבידואליות, כי זה ילבה דעות קדומות", הוא נזהר בדבריו לעיתון. אבל ממשיך: "עם זאת, נושא בולט מאוד הוא הפסולת במסלולי ההליכה. למרות שסיורים מתקיימים כל יום בקיץ הקרוב ואנו פעילים מאוד בהסברה על איסור השלכת הפסולת, קבוצות אורחים מתעלמות באופן קבוע מהכללים בתוקף ומשאירות את הפסולת שלהם בכל מקום. זה משאיר תמונה נוראית", הוא מתאר את התסכול שלו מהתופעה.
אבל נראה שהנזק הוא לא רק תדמיתי, לא לשווייץ ולא לציבור היהודי: "וזה גם פוגע בטבע. מדי שנה, אינספור חיות בר מתות בכאבי תופת לאחר בליעת פסולת. אורחים שמתנהגים כך מראים שלא אכפת להם מהחוקים של האזור המארח שלהם. זה מאוד לא מכבד את האזור, האנשים שלו ושאר האורחים", אומר המנכ"ל לעיתון.
מנהל קבוצת הנופש מתאר שהוקצו משאבים משמעותיים בשביל לטפל בתופעה שקיימת לדבריו כבר הרבה שנים: "אנחנו מפרסמים דפי מידע בכמה שפות כבר שנים, שמסבירים איך חיים משותפים עובדים כאן ואיזה כללים כולנו שומרים כאן. הם מיועדים לכל האורחים שלנו וגם תורגמו לעברית", הוא מתאר.
על מנת לתקשר עם הקהילה הישראלית שמגיעה לדאבוס, מונו "מגשרים" שידאגו להעביר לאורחים את כללי ההתנהגות בשוויץ. לדבריו, זה עבד בשנה הראשונה: "בשנה הראשונה הרגשנו שההבנה משתפרת. היום אני חייב לומר שחלק מקבוצת האורחים הזו פשוט מתעלמים מהמתווכים", הוא מתאר את המצב.
מר ברנצ'י מתאר תופעה חמורה אף יותר של השחתה מכוונת: "אני מצטער בשביל דאבוס, אבל גם בשביל הצעירים (המגשרים י.ג) האלה, כי הם מאוד קשורים לשיתוף פעולה טוב. לאחרונה הם אפילו הכינו שלטים נוספים עם כללים חשובים בעברית. אבל אלה נהרסו מיד". מזעזע.
הכתבה בעיתון השוויצרי קיבלה למרבה הצער תגובות תמיכה רבות של תושבים שנמאס להם מההתנהגות של מבקרים מישראל. בתגובה אחת נכתב שתיירים השאירו במכוון את עגלות הילדים בתחילת מסלול כשהבינו שאין אפשרות להעלות את העגלות להר: "הם פשוט זרקו את העגלה, כנראה בגלל שהם שמו לב שמסלול ההרים אינו כביש מהיר לעגלות! השביל למונשטיין עוד יותר משובש. איך אפשר להיות שחצן וחצוף מספיק כדי להשאיר את עגלת הילדים שלך שם? איך נשלים עם היוהרה הזו? כן, יש אחוז קטן של אנשים ישרים. גם הם סובלים מהמצב הבלתי מקובל הזה, שלמרבה הצער מחמיר מדי שנה. אנחנו מאבדים יותר ויותר לקוחות טובים שלנו. זה לא קשור לגזענות, שימו לב. למרבה הצער, אלו עובדות", נכתב.
בתגובה אחרת נכתב: "אנחנו גזענים. (לא ברור אם בציניות או ברצינות), כי שום דבר, שום דבר, אינו מכובד, רק שימוש ושימוש! אם אני נוסע למדינה זרה, אני חייב גם לכבד את הכללים והמנהגים, אחרת הייתי מקבל קנס מזמן. בבקשה, דאבוס, זה לא יכול להימשך ככה. חברה שלווה, מכבדת ומתקבלת, גם מכל האורחים, זה מה שאני מאחלת", סיכם הכותב במכתבו למערכת העיתון.
עם או בלי קשר לאמור, הלוואי שנזכה כיהודים חרדים לקדש שם שמיים בהליכותינו, בכל מקום ובכל זמן - בארץ או בחו"ל. שנזכה ונקרא כתבות אחרות: "אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה".