שבעה חודשים לבחירות. בעוד הנשיא לשעבר דונלד טראמפ מצליח באלגנטיות לזקוף את מצב המלחמה בישראל לזכותו, תוך שהוא בוחר את מחנה ישראל בבירור בהתאם לדעות המצביעים הרפובליקנים, בשביל ג'ו ביידן זה מעט יותר מסובך.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ולמען האמת זה מאוד מסובך. הנשיא ביידן מגדיר את עצמו כ"ציוני", ויודעי דבר טוענים שיש לו רגש חם ואמיתי למדינת ישראל, כלומר: ביידן הוא לא אובמה 2.0.
לנשיא ביידן באמת חשוב עתיד קיומה של מדינת ישראל ובטחונה ולכן הוא גם שלח את נושאת המטוסים הגדולה בעולם מתחילת המלחמה, כך טוענים לפחות.
אבל בכל הנוגע לפוליטיקה המפולגת של ארה"ב, בין הסנאט הנשלט בידי הדמוקרטים לבית הנבחרים הנשלט בידי אויביו הפוליטיים, הרפובליקנים, הנשיא ביידן מנסה לתמרן ולהעביר את המסרים הנכונים והסותרים כדי לרצות את כולם.
מצד אחד, המצביעים היהודים הם נתח גדול ומשמעותי מהקולות הדמוקרטים והם חשובים מאוד עבור ניצחונו בבחירות בנובמבר הקרוב.
הנשיא ביידן אינו יכול להרשות לעצמו שלא להראות תמיכה במדינת ישראל בגלל חלק גדול מבוחריו ובכללם היהודים, וככל הנראה, גם בעומק ליבו הוא מאמין בזכותה של ישראל להגנה עצמית.
מצד שני, מראות ההרס והחורבן של רצועת עזה אינם עוזבים את מסכי הטלוויזיה ברוב הרשתות בארה"ב, וכך גם בכותרות הראשיות ללא הרף, כאשר מעשי הטבח של השבעה באוקטובר נכנסו כבר מזמן לספרי ההיסטוריה, אם בכלל.
המסרים הסמויים של התקשורת הנשלטת בידי השמאל בארה"ב, והעיסוק האובססיבי שאף הגיע השבוע לסנאט בשאלה אם ישראל מבצעת רצח עם, גוזל נתח נכבד מקהל הבוחרים של ביידן כשחלק מאותם נושרים מאמינים באמת ובתמים שישראל מעוניינת להכחיד את העם הפלסטיני, והחלק השני מונע מאנטישמיות טהורה ופשוטה.
בתגובה, מנסה ביידן לספק את הצרכים של כולם: ביד אחת הוא מעביר פצצות חכמות ומטוסים לישראל תוך עקיפה של הקונגרס (בנוגע לפצצות, לא למטוסים), וביד השנייה הוא מזהיר את נתניהו אודות הסיוע ההומניטרי וגם דואג שזה יודלף לתקשורת כדי להציל את עורו בנובמבר.
אך ייתכן מאוד שבמקום לצרף אליו את שני קהלי הבוחרים - היהודים מצד אחד והמוסלמים/פרוגרסיביים מצד שני, הנשיא מקבל בדיוק את התוצאה ההפוכה: לא את אלו ולא את אלו.
סביר להניח שאם התקשורת השמאלנית לא הייתה מפחידה את הציבור האמריקאי 24/7 שטראמפ פירושו - סוף הדמוקרטיה, או במידה והמועמד שמנגד היה רפובליקני אחר מדונלד טראמפ, הנשיא ביידן היה מפסיד את הבחירות למועמד הרפובליקני, הן בגלל הפלונטר הנ"ל והן בגלל גילו המופלג ומעידותיו החוזרות ונשנות של הנשיא בן ה-81 - תרתי משמע.
השבוע, אמר הנשיא לשעבר טראמפ בהצהרה כי ביידן אינו תומך בישראל.
אך באותו משפט הוא אמר דבר נוסף שיש לשים לב אליו: "אני לא יודע אם הוא תומך בפלסטינים", אמר טראמפ, "אך דבר אחד אני יודע", הוסיף: "הוא לא תומך בישראל, הוא נטש את ישראל", קרא בפאתוס.
טראמפ יודע היטב את מצבו של יריבו הפוליטי ג'ו ביידן, והוא מנסה לנצל זאת עד הסוף. לא מספיק לומר שביידן איננו תומך בישראל, כי אז, שמא ישחק הדבר לטובתו בבייס השמאל הפרוגרסיבי הרחב שלו.
הנשיא לשעבר היה מספיק חכם כדי להוסיף שהוא אינו בטוח כלל שביידן תומך בפלסטינים, אם הוא תומך בכלל במישהו הרי "יש לו IQ נמוך", הסביר.
דונלד טראמפ רואה היטב את "מלכוד 22" בו טמון עמוק 'סליפי ג'ו' והוא יעשה הכל כדי לעשות בזה שימוש עד תום.
גם הנשיא טראמפ בעצמו התבטא בזהירות רבה בעניין המלחמה, כשהוא קורא לישראל "לגמור עם זה" ולסיים את העבודה. מצד שני הוא אינו חושש להביע תמיכה מוחלטת במדינת ישראל כל עוד הוא לא נבחר לנשיאה של ארצות הברית.
אם וכאשר ייבחר, יש לקוות שהרטוריקה שלו תישאר לצידנו בשעה שאין לו כבר דבר להפסיד.