סיפור חסידי 'ציטט' מן הירושלמי, ר' חיים העיד מיד – אין כזה ירושלמי!
ויש גם המשך....
מעשה באדם אחד שבא אצל רבינו שר התורה הגר"ח קנייבסקי זיע"א ואמר לו רצוני לספר סיפור חסידי. [ואמנם זאת צריכין לדעת כי כידוע רבינו שום רז לא אניס ליה בכל מקצועות התורה באופן מבהיל על הרעיון ממש, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, משנה וגמרא, אגדה והלכה, נגלה ונסתר, מדרשים הגלויים לנו מדרשים שאינם ידועים כמעט כלל, הכל אצלו כמונח בקופסא היה, אולם בספרי חסידים אין אנו יודעים שנתן בהם עיני הבדולח שלו. מכל מקום] נענה לו רבינו והקשיב.
פתח אותו אדם וסיפר: מעשה ביהודי אחד שחי באירופה בדור השני לחסידות, ומת לו אביו והיה באבלות של שבעה, ויהי בליל והנה בחלומו הוא משדל את אביו להמיר את דתו, והמה באים לידי קטטה על זה, נתבהל האיש מאד ונעור משנתו, אולם נתן על לבו מנוח כי 'חלומות שווא ידברו', למחר שוב עלה על יצועו לישן, ובחלומו הנה חוזר חלילה, והוא מבקש את אביו להמיר דתו, שוב קם האיש באימה ופחד גדול. ולפי שכמה חזר עליו הדבר נתקף פחד והלך אצל אוהביו לשאול עצה.
אמר לו כלך לך אצל אדם גדול, שמא ימצא לך ישועה.
לקח אותו אדם עגלון ועגלה מן העיר אשר דר בה, ויצא לאניפולי לילך אצל הרבי ר' זושא, ולא גילה כל הדרך לעגלון בעבור מה הוא הולך.
כיון שבא אצל רבי זישא, סיפר לו כל אותו מעשה נורא, והוסיף כי אביו היה איש תמים באמונתו ובמעשיו ואף הוא תמים הוא בכל דרכיו, ואינו יודע על מה ולמה אירע אותו ככה. התחיל רבי זושא מתגלגל עם אותו אדם בצערו, התבונן בדבר ולא מצא לו מזור. אמר לו כמה ימים אעשה בזה תפילות ותיקונים ואיעתר לפני השם אולי יודיעני דבר. אם ירצה מר יילך לדרכו וישוב, אם ירצה יישב עמי.
יצא אותו אדם אל ידידו העגלון לומר לו אשר אירע אותו בכל אותו ענין, כי צריך היה להחליט עם להטריחו לישב עמו שם או לשוב לביתו.
אמר לו אותו עגלון, אילו ידעתי שלשם כך קראתני, תיכף הייתי אומר לך, מה בצע תלך אצל רבי זושא, הלא שאלה זו צריכה היא לחכם גדול שיפתרנה, כלך לך אצל וילנא שם זקן יושב בישיבה רבינו הגר"א, אין לך דבר שנסתר ממנו, תאמר לו כל הקורות אותך, ותראה שטוב יפתור לך חלומך.
נסע לוילנא, ובא אצל הקודש פנימה, אמר לו הגר"א והלא דבר זה ירושלמי מפורש הוא, והדבר ברור הוא, כפי הנראה קברת את אביך מבלי משים במקום של עבודה זרה, לך וחפרת שם והוצאת את אותו הכיעור מן האדמה ושיברתם אותו, ותהי למת מנוחה. ויבוקש הדבר ויימצא, ותהי מנוחה למת ומנוחה לחי ותשקוט שנתו של האיש יהי מנוח לנפשו.
למחרת אמר בלבו, אמנם אשריי ואשרי חלקי שזכיתי לקבל עצת גאון וקדוש והצילני, אבל סוף סוף רבי זישא היה ברצונו לעזרני והנחתיו בביתו כשהוא טרוד וטורח בדבר הזה, אלך ואודיענו שכבר אין אני צריך לו.
כיון שבא לביתו של רבי זושא, מיד צהל מולו רבי זישא ואמר לו: הו, טוב שחזר אלי מר, כי כבר מצאתי עצה, כדומה שדבר של טומאת עבודה זרה מצוי אצל קבר אביך, לך ותחפור ותמצא...
עמד אותו אדם וחזר לביתו.
לימים באה אותה שמועה אצל הגר"א, אמר הגאון: פלא לי מאין לאדם כר' זושא לידע הירושלמי הלז, והלא אינו עמל בתורה אלא אך בתפילות בלבד כל ימיו.
הלכו אצל רבי זושא ואמרו לו דברי הגר"א, אמר להם, אמנם נכון הדבר שלא ידעתי הירושלמי, אלא שבכיתי לפניו יתברך, והוא הכניסני אל אותו היכל ממנו לקח הירושלמי את הדברים הנכונים הללו...
עד כאן הסיפור החסידי, ומספרים כי כאשר כילה אותו אדם לספר, הפטיר לו רבינו שר התורה: ברור אצלי הדבר שלקח ר' זושא המימרא הזו מן השמים.
התחיל אותו אדם מתעניין מה רצה לומר בזה רבינו, אמר לו רבינו: דרך צחות היא, יען כי אין ירושלמי כזה, הרי אין באפשר לידע אותו על ידי לימוד אלא מן השמים....
אמר לו אותו אדם והלא הגר"א אמר שיש.
אמר לו רבינו: הגר"א לא אמר שיש, אלא הסיפור אומר שהגר"א אמר. ולפי שאין ירושלמי, ממילא אין אנו נזקקים לדון באותו סיפור.
*
והנה סיפור המעשה הזה, סיפר אותו ידידי ואלופי הגדול, הגאון הנפלא רבי זליג ברוורמן, חתנו של רבינו שר התורה, וראש ישיבת 'דרך אמונה'. והיות וסיפר את המעשה הזה בהיכל ישיבת 'דרך אמונה' שם יושבים כו"כ מתלמידיי הע"י, מיד אמרו התלמידים כי מעשה זה מכירין אותו משיחותיי אשר נתתי בהיכל ישיבתינו.
ולפי שככל בני דורינו הריני מעריץ גדול של שר התורה ומאידך מורשת אבותי ובראשם רבי זושא מהאניפולי המה תמיד על ראש שמחתי, נכון לאיש כמוני לבוא בזה בדברים, ואל תתמה איש מך כמותי מה לו בתגר הזה, כי אני שמי זושא - ע"ש זקני רבי זושא איש מירון, אשר היה קרוי ע"ש רבי זושא מאניפולי, וסיפורי אבותינו עוברים המה מדור לדור, וכבר נתפרסמו אצל חכמים וסופרים ובהם הסופר המפורסם ש"י עגנון בשעתו ועוד.
ואחר נטילת הרשות מאלופי ראש הישיבה, אני אמרתי כי במחילה מאותו אדם אבל סיפר המעשה לפני שר התורה בכמה שיבושים קלים ואלמלי הם, הרי הדברים דבורים על אופנים.
א. הוא סיפר כי תוכן החלום, שראה כאילו הוא משדל את אביו להמיר דתו, אבל אנחנו קיבלנו הסיפור שהיה כובש את אביו לקרקע להשתחוות לפסל אפים ארצה. ודומה לזה יש בספר שבחי צדיקים (למנדל ציטרין, ורשא תרמ"ג, סי' לב).
ב. הוא סיפר כי זה תלמוד ירושלמי מפורש, ואנחנו קיבלנו 'שיש לו רמז בירושלמי' אבל אינו מפורש, (ודומה לזה כתב בבוצינא קדישא אות לב).
ג. הוא סיפר שהוא תלמוד ירושלמי ואנחנו קיבלנו 'בירושלמי' בלי תיבת 'בתלמוד' (כן הוא בספרים הנ"ל).
ועתה אחר ההערות הללו, יסתלקו כל הקושיות ודברים יבוארו היטב, ומצינו להם רמז בפרשה גדולה בתורה: כי באמת כבר מצאנו לאדם שנקבר אצל עבודה זרה, ולא אדם בעלמא אלא נעלה שבכל בני האדם, הלא הוא - משה רבינו אשר נקבר מול בעל פעור. וכבר תמהו חכמינו וכי כבודו של צדיק להיטמן אצל אותה טומאה, וכתב בתרגום יונתן בפסוק שם שחסד עשה הקב"ה עם ישראל, כי מדי שנה מזדקף שר של בעל פעור לקטרג על ישראל, אלא שמשה קבור שמה ומשה רב גובריה במאד מאד, אשר כמותו לא היה מעולם, ומיד משה מכופפו עד חוטמו, [וכנראה הכוונה להשתחויה אפיים ארצה - אפיים זה החוטם] והוא משבר את קטרוגו על ישראל.
וכדומה שמכאן הוציא הגר"א שהקבור מול עבודה זרה יכול שייראה כאילו משתחווה לעבודה זרה, כי זה כנגד זה עשה אלקים, אם סיטרא דקדושה גוברת, העבודה זרה משתחווית ונכפפת, ואי ח"ו איפכא, המת איהו משתחווה. ולפיכך אצל משה כי רב גובריה העבודה זרה נפלה עד חוטמה, אולם אדם פשוט שאין לו כח להכריע את צד הטומאה, נתהפכה עליו הקערה ונעשה לו שאיהו יהיה נופל אפיים אצל העבודה זרה רח"ל.
ומה שאמר שהוא מן הירושלמי אין הכוונה לתלמוד ירושלמי אלא לתרגום יונתן, אשר מכונה אצל הראשונים והקדמונים 'תרגום ירושלמי' כמו שכתב החיד"א (בספר שם הגדולים ערך תרגום ועי' בחיד"א שם שהתוס' הביאו 'ירושלמי' והוא תרגום יונתן), ועל זה אמר הגר"א שיש לזה רמז מן הירושלמי, כי כמובן אין זה מפורש אלא רמז וסימן לדבר.
נמצא רבי זושא אמת ותורתו אמת, הגר"א אמת ותורתו אמת, רבינו שר התורה אשר בקי היה בכל חדרי תורה באופן מבהיל על הרעיון, נמי אמת. והאמת והשלום אהבו.