היה זה בעיצומו של זמן קיץ האחרון. נכנסנו, קבוצת מחנכים, אל הקודש פנימה, אל מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א. לאחר סיומו של הדיון יצאו הרבנים ואנוכי ביקשתי להישאר בחדר לכמה רגעים, לחזות במרן שליט"א ולהוועץ בכמה עניינים אישיים.
בינתיים זכיתי לראות מעשה רב שיש בו כדי ללמדנו בינה ודעת בדרך העולה בית השם בעולמה של ישיבה.
אל מרן שליט"א ניגש נכדו חביבו הרה"ג ר' מרדכי פאלי שליט"א ובפיו שאלה: "אבא של בחור שאמור לעלות לישיבה גדולה מבקש לשאול: הבן שלו עדיין לא התקבל לישיבה ויש יהודי גביר גדול שיכול להכניס אותו לישיבה, הגביר מוכן לפעול ולהכניסו לישיבה רק אם מרן שליט"א יאמר שראוי לעשות זאת". שאלה.
לכשעצמי חשבתי, לכאורה למה לא? זו השתדלות בנושא רוחני והגביר מוכן לעזור, למה לא?
אך מרן שליט"א אמר: "אם לא רוצים אותו בישיבה שלא ילך לשם. זה לא טוב בשבילו. שילך למקום שרוצים אותו".
הנכד הגר"מ: "לא מדובר בישיבה ספציפית שלא רוצה אותו, הגביר מוכן לסייע בכל ישיבה".
מרן שליט"א: "בכל אופן זה לא משנה, הבחור צריך ללכת לישיבה ששם מקבלים אותו באופן רגיל".
יכול להיות שבשביל הנכד אלו דברים של יום יום, אבל בשבילי זה סיפור עם מסר מדהים, ואסביר.
בחור עושה מאמץ ומכוון להתקבל לישיבה שהוא בטוח שהיא מתאימה לו, בטוח!
בטוח?
מה מתאים לך שם? הסגנון? הבחורים? הרמי"ם?
לפעמים דבר צדדי וקטן יכול להכריע לך את החיים העתידים שלך. לא רק את החיים הגשמיים אלא הרבה מעבר לכך. את 'החיים הרוחניים'.
מספיק רב אחד בישיבה פלונית שמתאים לך בדיוק. אחד כזה שירומם אותך. אולי דווקא בישיבה שנחשבת בעיניך פחות תהפוך להיות כוכב ומיוחד, דבר שיגרום לך לעלות במעלות אדירות.
כל המעיין בספרי הביטחון מבין שהכל נגזר משמים, בדיוק למקום אליו אתה אמור ללכת, המקום שירומם אותך, לשם יכוונו אותך. אם למשל 'השם ירחם' יש לך פרוטקציה במקום שלא טוב בשבילך אתה תצטרך הרבה זכויות בשמים בשביל שהפרוטקציה לא תעבוד ובכל אופן תגיע למקום הנכון לך.
אני חושב על האבא שביקש להפעיל את הגביר, יושב ומצפה להוראה המתבקשת בעיניו, להפעיל את הגביר. והנה 'לא!' אי אפשר. מרן אמר לא לפעול מעבר להשתדלות הרגילה.
הבחור מנסה בישיבה אחת ולא מתקבל. מנסה בעוד אחת ושוב מקבל תשובה שלילית. הבחור שבור ורצוץ ומרגיש שחרב עליו עולמו, מה יאמרו החברים... (כן, זו האמת המצחיקה, זה מה שעומד מול שיקולי העתיד האמיתיים).
לבסוף הבחור הולך למקום אליו כיוונו אותו מן השמים, שם הוא ייהפך להיות פאר הישיבה. שם הוא יהיה 'הבחור החשוב' שרק יתרומם עוד ועוד בעקבות המעמד המיוחד... אבא שבשמים דאג לו אישית.
אבל במקום הרגשה והבנה זאת הבחור הולך ללא חשק. הוא מרגיש שחרב עליו עולמו ולא מבין למה ברכות-הרבנים לא הועילו. הוא שואל למה תפילותיו לא התקבלו. זמן אלול מתחיל על רגל שמאל והבחור מאשים את כל העולם... ולא מצליח להתרומם...
חבל, דווקא אצלו הברכות הכי פעלו! התפילות עליו התקבלו במלואן! לו הייתה הכי הרבה סייעתא דשמיא, הוא התקבל למקום שהוכן בשבילו משמים, המקום בו הוא יכול להצליח ברמה הגבוהה ביותר.
בעיני חזיתי: לבחור אציל המידות יחיד ומיוחד בכשרון ובכל מעלה, היתה סייעתא דשמיא מופלאה והוא לא התקבל להיכן שרצה ו'נאלץ' ללכת לישיבה הרבה פחות ממה שרצה...
לימים, נבחר לחתן על ידי ראש הישיבה והפך למרביץ תורה גדול עם משרה מובטחת...
זה אומנם סיפור אמיתי, אבל הוא לא תמיד חייב להסתיים כך, לפעמים רואים את התוצאה רק אחרי שנים ולפעמים רק אחרי מאה ועשרים.
אם הכל הלך לך בקלות בוודאי ובוודאי שמחויב אתה להודות, לשמוח ולדעת ששם מקומך.
שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט (קהלת יא-ט).