ח"כינו היקרים: איכה נתתם לזה לקרות?
יום ראשון, אני מוזעק למשרדי וועד הישיבות, לסייע לקרוב משפחה צעיר, בן ישיבה על מלא, שהסתבך מול שלטונות צה"ל והוא נדרש להתגייס. כעו"ד שהוא גם ראש כולל, אני מכיר היטיב את המשרד שלהם ורגיל במקרים כאלו, עולים לאן שצריך מדברים עם מי שצריך ומסדרים מה שצריך, אבל הפעם זה היה שונה.
כבר בכניסה כולם התחושה היא של בין המצרים ולא רק בגלל התאריך העברי, כל הפקידים עצובים, מורגשת תוגה באוויר, יען בימים אלו פקע חוק טל הלכה למעשה, כל בחור ישיבה עריק וכל אברך דרוש המשטרה הצבאית.
אני עומד מול הרב קויפמן יו"ר ועד הישיבות ופוגש כתפיים שחוחות שמשא הדור עליהם, "אין לי מה לעשות, התרענו שוב ושוב שירוצו כולם עד סוף יוני לסדר את המעמד, אבל כרגיל חלק איחרו ועכשיו אין לי מה לעשות איתם, אין לנו שום סמכות כרגע, וגם לצבא אין סמכות להעניק לנו דיחויים"
"אז מה יהיה" אני שואל אותו "תיכף נראה מאות ניידות המשטרה הצבאית פושטות על מיר ופוניבז' על מנת לגייס בכפייה את כל העריקים החדשים?"
הרב קויפמן מחייך אל מול התיאור המוגזם, והעוזר שלו אשר קליין מרמז לי שזה החיוך הראשון שלו היום, "איש לא חושב באמת שמחר יעצרו את כל הציבור החרדי, אבל המצב באמת מדאיג" פניו מרצינות שוב וקמטיו חוזרים, זה לא מצב פשוט, יש למדינה מספיק דרכים להקשות על חייו של עריק, תשאלו את בני הפלג הירושלמי שחששו תקופות ארוכות מכל מאבטח שיעצור אותם לתקופה ארוכה.
זה לא קל, עסקתי אז רבות במתן שירותים משפטיים לאסירי הפלג, בחורים מופלאים ונפלאים שהלכו בראש מורם לכלא שש הזכור לשמצה (לעומתו הכלא של היום נראה בתי מלון) וזה לא היה קל. לא משנה מה אנחנו חושבים על בחורי הפלג (אני למשל מעריץ אדם שהולך לכלא בהוראת רבו), ברור שזו לא דרך לכלל הציבור, אי אפשר לחיות במצב שכל בחור תחת צו מעצר פוטנציאלי, שיכול להתבצע בכל הזדמנות של מפגש עם החוק.
אומן למשל, עוד חודשיים יטוסו רבבות וביניהם בני ישיבות רבים, עוד אלפים ייסעו לרבותיהם המתגוררים מעבר לים, תיאורטית משטרת הגבולות מחויבת לעצור כל אחד מהם, גם אם נניח שישחררו אחרי שעתיים אחרי נו נו נו, בינתיים הלכה הטיסה. כל שנה יש לנו בודדים כאלו, הפעם זה עלול להיות מאות.
והמנה המרכזית תגיע לשלחן שלנו כאשר מישהו ירוץ לבג"ץ ויבקש לעצור את התקציבים לישיבות, ביהמ"ש העליון, בשם עילת הסבירות המפורסמת, יפסוק כי אין זה הגיוני לתקצב עריקים ואנה אנו באים.
וזה מכעיס פעמיים!
פעם אחת כי אנחנו בממשלה שלכאורה היא הכי טובה שהייתה אי פעם לציבור החרדי, והנושא הזה הוא החשוב ביותר שהיה אי פעם לציבור החרדי. אז איך זה שהם לא מסדרים את זה בכמה דקות בדיוק כפי שסמוטריץ וסטרוק סידרו דברים פחות חשובים לבוחריהם גם במחיר שנשיא ארה"ב כועס.
ופעם שנייה זה מכעיס, כי הדבר הזה לא הייתה איזה הפתעה שנחתה עלינו משמיים, אלא הכתובת הייתה על הקיר של הכנסת מהיום הראשון של אחרי הבחירות, כולם ידעו כל הזמן כי בראש חודש יולי יגבר אויב, חצי שנה ארוכה וגדושה הייתה לנו ולא עשינו כלום. טוב, כמעט כלום, כי פה ושם היה ח"כ או שר (יש לנו כמעט 25 כאלו) אשר שלח מכתב לראש הממשלה (ולעיתון) בדבר התאריך המתקרב וכו', איך ייתכן שדווקא בנושא החשוב ביותר נרדמו חברי הכנסת?!
ואל תסתתרו בבקשה מאחורי גלימותיהם של גדולי ישראל, כי את ההישגים שיש לכם (לא הרבה) אתם יודעים היטיב ליח"צן לעצמכם עד כדי מלחמות אגו מטופשות, אז בבקשה קחו אחריות גם בכישלון ותסבירו לנו איך הגענו לכך, בפרט שאנחנו זוכרים היטיב איך קרעתם קריעה על חוק הגיוס כשלפיד ובנט היו למעלה ואתם-אנחנו למטה, אז איפה אתם היום, כשהמצב חמור בהרבה ממה שהם חוקקו.
קומו בבקשה מתוך כורסאות העור ותתחילו לפעול, תודיעו לראש הממשלה כי החוק הזה חשוב לא פחות מהסדרת ג'וב לחבר מטבריה, ביבי יבין כי הוא מבין מתי אתם כועסים באמת ומתי בשביל העיתון, אם לא עכשיו אימתי, ואם לא חוק הגיוס מה אתם עושים שם בכלל.