פרק ט': כפי שהבאנו בכתבות הקודמות, ישיבת טלז הוקמה כדי להילחם כנגד רוחה של ההשכלה, אותה החדיר המשכיל הרדיקלי יהודה לֶיְיבּ גורדון שנלחם כנגד היהדות הנאמנה, וגדולי ישראל הכריעו שכדי להילחם עם אותו משכיל בבחינת "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש", ובסוף שנות השמונים של המאה הי"ח, הוחלט להקים ישיבה בטלז עם שיעורים סדירים.
- בעקבות הישיבה החדשה: האידיאולוגיה שהובילה להקמת ישיבת טלז
- ביסודה של ישיבת טלז: בחורים ללא זקן וספר פילוסופי בבין הזמנים
- לא רק 'עטרת שלמה': הממשיכות של ישיבת טלז
- לא רק ישיבה: קרית החינוך דטלז עם 12 אברכים וסמינר למורים
- השלטון רצה לסגור את ישיבת טלז; כך זה נמנע - ובאישור החפץ חיים
- אחרי שוולוז'ין נסגרה, מדוע ישיבת טלז המשיכה להתקיים?
- הסופר המפורסם והמעשה המשכילי על ראש ישיבת טלז
- הבית שנבנה לפי הגמרא וקרס ברגע קביעת המזוזה
ליוזמה ברוכה זו הצטרף הגאון רנ"צ פינקל הסבא מסלבודקא ועודד תלמידים להגיע לישיבה החדשה. בשנת תרמ"ג (1883) הזמינה קהילת טלז את הגאון רבי אליעזר גורדון לכהן כרבה של העיירה ולעמוד בראשות הישיבה.
לאחר שגורדון המשכיל עזב את העיירה, הוא השאיר שם כמה מעריצים שתפקידם היה להמשיך את דרכו הקלוקלת, אחד מהם היה צאלע נפטלין שהיה גביר גדול, ותפקידו היה למנוע מבחורי ישיבה עניים ללון בעזרת הנשים.
אותו מנוול שכר איכרים גוים והגיע לעזרת הנשים בעיר, וחתך את המזרונים עליהם ישנו הבחורים וזרקם מחוץ לבית המדרש. בבית המדרש קמה מהומה, והבחורים העניים התחננו בדמעות שלא להשמיד את שקי התבן העלובים שלהם.
הסופר ר' יעקב מארק ז"ל שהיה עד למעשה מביש זה, קם והרים קול זעקה על העוול האכזרי, וכתגובה צאלע הגיע אליו והתנפל עליו בשצף קצף כליסטי מזוין, ואילולי מארק לא היה בורח על נפשו קרוב לוודאי שצאלע היה מרוצץ את גולגולתו.
יותר משלושים שנים עברו, ויעקב מארק נסע ברכבת מוילנא לליבוי, ונכנס לקרון הרכבת יהודי זקן ונכבד, וישב ליד מקומו של מארק. אותו יהודי ישיש היה חסר מנוחה, ומיד כשהרכבת נעצרה בתחנה הסמוכה, הוא קפץ לבחוץ וניסה להשיג מים להטביל את ידיו, ולאחר שנכנס דעתו נחה עליו, ועמד להתפלל מנחה בכוונה וכמונה מעות.
כשסיים ישב שוב ליד מארק, שזיהה שהוא אותו גביר משכיל צאלע נפטלין שלפני עשרות שנים הסית והדיח כנגד בני הישיבה העניים ! יעקב מארק הזכיר לו את מעשה זה, וסיים ואמר: "אין לך נקמה יותר מזו, לראותך רץ במסירות נפש ליטול ידים כדי להתפלל מנחה...".
מעשה זה שהביא הסופר ר' יעקב מארק, הובא לראשונה בספרו ביידיש "גדולים פון אונזער צייט" (ניו יורק תרפ"ז), שתורגם לעברית "במחיצתם של גדולי הדור" (גוויל תשי"ח).
בספר זה הביא ר' יעקב מארק סיפורים מכלי ראשון על מרנן ורבנן, ראש ישיבת טלז רבי אליעזר גורדון, ראש ישיבת וולוז'ין הגאון רבי חיים סולובייציק, אבי תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר, רשכבה"ג הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, גאון תנועת המוסר הגה"צ רבי יצחק בלאזר, הגדול ממינסק רבי ירוחם ליב פרלמן, הגאון מלבי"ם ועוד.
סיפור נוסף כותב ר' יעקב מארק שראש הישיבה רבי אליעזר גורדון היה מנהל ואחראי על כל פרט ופרט בישיבה. אירע שפרצה שריפה במתחם הישיבה, והרב גורדון בעצמו היה מפקד על מכבי האש, ומעשה זה מבהיר לנו כמה רבי אליעזר היה אחראי על כל פרט ופרט בישיבתו, ועל מסירות נפשו לתלמידיו בעת צרה.
המשך יבוא...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com