בדרשה שמסר ראש ישיבת אור אלחנן הגאון רבי חיים אריה חדש, בליל שבת פרשת בראשית, דיבר ראש הישיבה (בין היתר) על היחס הנכון של בני התורה ללוחמים בשדה הקרב.
חובתם של בני הישיבות להרבות בתפילה לשלומם והצלחתם של חיילי צה"ל, וכן להרגיש את הצער של בני המשפחות על סכנת החיים כפשוטו שנמצאים החיילים הלוחמים, דרש ראש הישיבה מתלמידיו.
ראש הישיבה הדגיש שגם על חיילי צה"ל הרחוקים ביותר מאחינו הטועים, יש להתפלל ולרצות בטובתם, שהרי כבר כתב החזון איש שמדובר בתינוקות שנשבו.
לולי שיצא יואב למלחמה, לא היה דוד יכול לעסוק בתורה
"מלבד זאת", הדגיש ראש הישיבה, "עלינו להרגיש הכרת הטוב עמוקה מקרב ליבנו לאלו המסכנים עצמם בסכנת חיים כפשוטו עבור הצלת והגנת עם ישראל. ואמרו חז"ל (סנהדרין מט, א) 'אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה'".
"אמנם הצלחתו של יואב בשדה הקרב הייתה מכוח תורתו ותפילתו של דוד, אבל הרי אין לסמוך על הנס, ובדרך הטבע צריך לצאת למלחמה, ולולי שיצא יואב למלחמה, לא היה דוד יכול לעסוק בתורה. (ואף החיילים שאינם יהודים הלוחמים להצלת ישראל, עלינו להכיר להם טובה ולהתפלל לשלומם והצלתם)".
(משפט זה שציטט ר"י אור אלחנן מדברי חז"ל: "לולי שיצא יואב למלחמה, לא היה דוד יכול לעסוק בתורה", הוא לענ"ד הקשר אנלוגי ישיר לתלמידיו שיושבים ושוקדים באוהלה של תורה, שיבינו שבזכות חיילי צה"ל, בני הישיבות ממשיכים ללמוד כסדרם).
בהמשך דבריו ציטט ר"י אור אלחנן את ר"י מיר מרן הגר"ח שמואלביץ שהרעיש עולמות על חובת בני הישיבות להכיר טובה לחיילים בשדה הקרב, ועל הגדרתו את החיילים שנפלו בשדה הקרב כ"הרוגי לוד שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
בדבריו, ר"י אור אלחנן ציטט את מרן הגר"ד פוברסקי שאמר בשם הסבא מקלם שבחור ישיבה שאינו מרגיש בצערם של החיילים, הרי זו אכזריות בבחינת 'קרוב לרציחה'.
בסיום דבריו, ולאור דבריו החריגים לעיל (אלמלא יואב שר הצבא, דוד המלך לא יכל ללמוד תורה, בהקשר ישיר לחיילי צה"ל ובני הישיבות), הדגיש ר"י אור אלחנן, שבשעת מלחמה הציבור נחלק לשני חלקים. חלק אחד של השתדלות בשדה הקרב, וחלק שני של חיזוק בתורה, והחלק השני, הוא היותר חשוב, והוא הנותן כח לאנשי המלחמה כדברי חז"ל.
ר"י אור אלחנן אמר בדרשתו שחובתם הגמורה של בני הישיבות ללמוד תורה, ולא מדובר בתורת התנדבות, והוא ציטט תשובה שפסק ראש ישיבת סלבודקא הגרמ"ה הירש ממנהיגי עולם הישיבות הליטאי, שנשאל האם נכון "לפנק" בני ישיבה שבטלו בין הזמנים? וענה ואמר: "הלא זו היא חובתם הגמורה בשעה זו!".
במענה לאחד מתלמידיו שטען שהרי בני הישיבות לא מסתכנים בשדה הקרב, לעומת החיילים שנמצאים בסכנת חיים, ענה לו ראש הישיבה, שגם בצבא, הרמטכ"ל לא מסתכן, אלא יושב בתל אביב, למרות זאת הוא חשוב ותורם למלחמה יותר מחייל רגיל הנמצא בשדה הקרב.
גודל התרומה לניצחון היא על ידי עמל התורה והתפילה, סיים ר"י אור אלחנן את דרשתו, ובוודאי שאנו צריכים להוקיר בכל ליבנו את מי שמסתכן, אולם יחד עם זאת לזכור שהתרומה העיקרית לניצחון היא ע"י עמל התורה והתפילה, ויתן השם שנזכה לראות בקרוב ישועה גדולה מאד לכל ישראל.
דרשתו של ר"י אור אלחנן פורסמה בעלונים, ומתוכה נטלנו חלק קטן. הרוצה לקרוא את דרשתו במלואה, ידרוש ויחפש את דבריו המלאים, וירווה נחת.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com