ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי, יצא אתמול (שלישי) ממיטת חוליו במיוחד, כדי לנחם את בני משפחת ויסבקר, על פטירת אביהם, ראש ישיבת בית מתתיהו וחבר 'המועצת' הגאון רבי ברוך ויסבקר זצוק"ל.
ראש הישיבה שיבל"א, היה ר"מ בישיבת פוניבז' בעת שהגר"ב ויסבקר נכנס ללמוד בישיבה, והייתה לו היכרות עשרות בשנים עם ראש הישיבה, ולכן, למרות שהגרב"ד לקה בימים אלו בשפעת קשה שמקשה עליו את הדיבור לרפו"ש, הוא התעקש לבוא לנחם את בני המשפחה.
תמלול הניחום
רבי צבי (הבן): הראש ישיבה זוכר את אבא כשבא לפוניבז'?
ראש הישיבה: כן, כן.
רבי צבי: הוא היה בחבורות אצל הראש ישיבה. כשאבא בא להבחן לפוניבז', הוא בא לרה"י - לרבי דוד (אביו של הגרב"ד. ח"ב), כשהוא נכנס, רבי דוד שאל אותו מה אתה לומד, הוא בא מכפר הרוא"ה אז הוא אמר לו [בעברית] 'הבונה', הראש ישיבה לא ידע מה זה הבונה, אחרי שהוא הבין הוא אמר לו אה 'הבֵּיינה זאגט אזיי', זה היה הרגע הראשון, אבל אחר כך הוא החזיק אותו שלש שעות, על 'אין מתכוין' ועל 'פסיק רישא' על כל הסוגיא בדף ק"ב הוא יצא ממנו.
ראש הישיבה: פעם היו אצל אבא בחורים דברו חַטַת חטת ואבא לא יודע מה שזה, הם התכוונו לחטאת.
רבי צבי: כשהוא התחיל עם הישיבה היה לו גם את העול של הגשמיות וגם את העול של הרוחניות, אז הוא אמר לי אני עושה את שני הדברים - והעול של הרוחניות הרבה יותר קשה, עכשיו אני מבין איך רבי דוד החזיק את הישיבה בשנים ההם, שהרבה מהעול הרוחני של הישיבה היה עליו.
רבי צבי: אני הייתי בישיבה בשיעור ב' אז נפתחה הישיבה 'בית מתתיהו' ולא יודע למה לא הסתדרתי עם הצבא, הייתי צריך טופס אחר, אז נתנו לי במשרד, יענקל וייס נתן לי והוא אמר לי תעלה לראש ישיבה להחתים אותו, עליתי לבית מדרש אז הוא רואה אותי, אז הוא אומר לי 'תגיד לאבא שהוא היה אצלי, ואני חיכיתי שהוא יבוא עוד פעם, והוא לא בא, אז אני עשיתי לבד', זה המילים שהוא אמר לי למסור, אמר לי אבא שהוא בא אליו לבקש ממנו שיכתוב לו מכתב לועד הישיבות שיקבלו גם את הישיבה שאפשר לתת, אז הוא הכין מכתב הוא חיכה שהוא יבוא לקחת, אבא היה טרוד והראש ישיבה רבי דוד בעצמו הכניס את זה למעטפה והדביק בול ושלח לועד הישיבות, שלח מעצמו.
ראש הישיבה: גיסי ברוך (רבי ברוך פינס. ח"ב) היה יחד עם אבא.
רבי צבי: ידידות נפש, כל השנים, היה תקופה שלמדנו - כשהוא גמר ללמוד עם רבי אברהם צבי (בנו של ראש הישיבה הגרא''צ פוברסקי, משגיח ישיבת עטרת שלמה. ח"ב) הוא התחתן בתשמ"א בקיץ, ואחר כך בתשמ"ב הוא למד איתי.
ראש הישיבה: לאנטוורפען הוא {הגרב''ב פינס} נסע עם אבא,
רבי צבי: לאנטוורפען, ופעם הם נסעו ללונדון, לר' יעקב לויסון הוא לקח אותו.
ראש הישיבה: הרב דרבקין (חמיו של הגר''ב ויסבקר זצ''ל. ח"ב) היה רב של רמתיים.
רבי צבי: הראש ישיבה היה שם פעם בבין הזמנים.
ראש הישיבה: כן כן, היה לנו שם בני דודים חפשיים, שני אחים המשפחה שלהם היתה קוסטנוביץ, גם לאבא קראו קוסטנוביץ.
רבי צבי: אבל אתם באתם לדוד רבי צבי (דרבקין, ראש ישיבת גרודנא. ח"ב) אכלתם ארוחת צהריים אצל הסבתא.
ראש הישיבה: כן, נכון.
רבי צבי: הסבתא היתה מספרת לנו שהראש ישיבה שליט''א בא בבין הזמנים אז שאלו אותו מה רואים אצל אבא רבי דוד שינוי בזמן מבין הזמנים, זה סיפור מתש"ז תש"ח, והראש ישיבה שליט''א אמר עוד חצי שעה לנוח בצהריים.
ראש הישיבה: כשבאתי לרמתיים אז הוא (הרב דרבקין זצ''ל. ח"ב) קרא בעיתון, אז הוא אמר אין לי מזל, כל היום אני לומד ובדיוק כשאתה בא אני עם עיתון, היה אז את האח דני הוא היה ילד קטן.
ראש הישיבה: לאבא היה לו גישמאק מיוחד בלימוד, היה לו טעם בלימוד, הוא קיבל את זה מרבי שמואל בעיקר.
רבי יהודה (הבן): מרבי שמואל אחרי השיעור, רבי צבי: אמרו שהיו תלמידים שהיו תלמידים מהשיעור, והיו תלמידים מאחרי השיעור, דברו בלימוד אחרי השיעור
ראש הישיבה: היתה לנו טבחית בפוניבז' גברת מונצ'ק קראו לה, היא באה לאמא שלי והיא אמרה יש לי בעיה, אני נותנת את כל הלב שלי כדי להכין מטעמים לבחורים, וכשהם באים לחדר אוכל הם מדברים ומדברים, חוזרים על השיעור, ועד שהם גומרים את השיעור, כבר האוכל קר בלי טעם, ככה היא אמרה, זה היה בזמננו על מה מדברים בחדר אוכל חוזרים על השיעור! ואם היינו רגילים שחוזרים על השיעורים הרי כשהגיע הרב דסלר, הוא עשה מהפיכה, אנחנו ידענו שאת השיעורים כדאי לשמוע את אבא ורבי שמואל, הרב שך הגיע אחר כך, אבל כשהגיע הרב דסלר שמענו משהו חדש, משגיח אומר שיעורים, זה היה מהפך, אחרי השיחה של הרב דסלר ישבו כמה שעות לחזור על זה.
שיעורים במוסר?
ראש הישיבה: במוסר, בקבלה, הוא היה מלמד אותנו מהר"ל, אני למדתי איתו יחד חברותא עם הרב דסלר שנה שלימה חומש עם רמב"ן, התחלנו מבראשית והגענו עד חמישי, שנה שלימה, פעם בשבוע, אי אפשר לשכוח, הוא פתח לנו שערי שמים, אנחנו לא ידענו מה שנמצא בשמים אתם יודעים מה יש בשמים? והרב דסלר גילה לנו שיש שמים, ומה שיש בשמים.
רבי צבי: והראש ישיבה חושב שזה הדרך, שכך צריך היום לצעירים לדבר כמו שהרב דסלר דיבר.
ראש הישיבה: כן, כן.
רבי צבי: כי אחר כך רבי חצ'קל לא דיבר ככה.
ראש הישיבה: לא, זה היה משהו אחר לגמרי, אחרי הרב דסלר כבר אי אפשר לשמוע שמועסים ממשגיח אחר.
רבי צבי: זה היה קשה לרבי חצקל כשהוא הגיע?
ראש הישיבה: בטח! בזמן הרב דסלר כל הגבעה היתה מליאה עם אוטובוסים שבאו לשמוע את הרב דסלר מכל הסביבה, ממש פתח לנו שערי שמים. היה לסבא שלכם גם אח דוד דרבקין, ורבי יקותיאל שפירא היה חתן שלו.
רבי צבי: נכון, הוא גר ליד חברון היו לו רק בנות.
ראש הישיבה: באו אז שנים מאור ישראל - רבי צבי דרבקין, ושבתי רובל הם היו חברים טובים.
רבי צבי: זה היה חידוש שבאו צעירים מהישוב החדש, עם הקסקטים וה..
ראש הישיבה: במרוצת השנים היה גם רבי דוב לנדו מהיישוב, אחר כך היה גם יעקב וינרוט, חבל על דאבדין, ולא משתכחין המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, תמשיכו, להמשיך לגדל את הישיבה, זה ישיבה טובה,
רבי צבי: בעזר ה' שהראש ישיבה שליט''א ימשיך בבריאות, כלל ישראל נראה אחרת בזכות שהראש ישיבה אומר שיעורים.
ראש הישיבה: אתם תמשיכו את הישיבה ויהיה כאן טוב.
אח''כ נפנה ראש הישיבה לנחם אצל הרבנית תליט"א: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, היו לכם ימים טובים תזכרו את זה, ותמשיכו את התורה שלו, שירגישו את טעם התורה, אצלו לתורה היה טעם, זה היה החיים שלו.