עשרות עיתונאים ואנשי תקשורת חרדים בהווה ובעתיד התכנסו אמש (ראשון) בירושלים לערב עיון ייחודי ובלתי-אמצעי, שהתיימר לעסוק בסוגיה הכי נדושה בתקופה האחרונה: "יחסי חרדים-חילונים בראי התקשורת". את האירוע ארגנה "המכללה החרדית – ירושלים" בראשות הגב' עדינה בר-שלום ועו"ד אריאל דרעי, במסגרת השקת החוג ללימודי תקשורת ומדעי המדינה במכללה.
במרכזו של הערב עמד פאנל בהשתתפות שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס והעיתונאים: ארי שביט, "הארץ"; בן כספית, "מעריב"; יעקב ריבלין, "בקהילה"; ואבי בלום, "קו עיתונות". את הפאנל הנחה שדרן הרדיו ואיש התקשורת, מרדכי לביא.
לא אלאה אתכם בסוגיות השונות שנדונו בפאנל התוסס, הואיל ושאלה אחת שנשאלה לקראת סיומו ע"י משתתף מהקהל, כזה שמוגדר לעיתים כ"דובר" בציבור החרדי, הציגה לכל הנוכחים באחת את הבעיה האמיתית של הציבור החרדי בישראל. אני משוכנע שהשואל התכוון בכל לבו לסייע לדור הבא של העיתונאים החרדיים ואף הדגיש זאת בתחילת דבריו, אך נקודת המבט שממנה מגיעה השאלה והתובנות שבחובה, הבהירה לכולם אחת ולתמיד כי הבעיה האמיתית שלנו היא: "הדוברים החרדים".
אל תשאל...
בכדי שגם אתם תבינו במה דברים אמורים, אציג לכם את השאלה כפי שנשאלה: "איך עיתונאי חרדי אמור להסביר בתקשורת החילונית שהסיבה שהחרדים לא משרתים בצבא היא מפני ש"התורה מגנא ומצלא", בעוד מן העבר השני יושב אדם חילוני שאינו מבין כלל על מה החרדי הזה מדבר"?....
ברור שהוא לא יבין. גם אנחנו לא מבינים את השטות הזאת. האם החרדים לא משרתים בצבא בגלל ש"התורה מגנא ומצלא"? נו באמת. מה הקשר בין הבטחה זו לבין החובה המוטלת עלינו כיהודים לעשות את המוטל עלינו עפ"י דרך הטבע? מי היו הלוחמים במלחמות ישראל לאורך הדורות? למי ניתנו ההוראות בספר דברים פרק כ': "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ"? ולמי בדיוק כיוונו שוטרי העם כשהזהירו "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ"?. ובכלל, מהו הציווי "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ומדוע נסים תושבי הדרום החרדיים לממ"דים בשעת אזעקה, הרי "התורה מגנא ומצלא"?...
עלינו להבחין בין ההבטחה ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" לבין ציוויי התורה לנהוג עפ"י דרך הטבע, כי כידוע "לא עביד קב"ה ניסא למגנא". הכלל המופיע במסכת סנהדרין "הבא להורגך השכם להורגו" אינו דורש הסבר מיוחד. השכם להורגו כפשוטו ולא השכם לכולל. כשם שאדם מצווה לפרנס את בני ביתו ואינו יכול לעסוק בתורה באותה עת, כך אדם המסייע בהגנת העם מפני אויביו פטור באותה עת מלימוד התורה. לימוד התורה הוא הערך הנעלה ביותר, אך הוא חייב לבוא יחד עם שאר ציוויי התורה: להתפלל, לשמור על בריאות הנפש והגוף, לשמור על הרכוש, לפרנס את בני-ביתו וכו'.
הציבור החרדי אינו מוסד למפגרים
באשר לנושא עצמו, נהיר לכולנו כי הסיבה האמיתית שהחרדים לא משרתים היא בשל כך שהצבא והמדינה לא השכילו לייצר פלטפורמה מתאימה עבור הציבור החרדי, כזו שתאפשר לאדם החרדי להמשיך ולשמור על אורח חייו לצד מילוי החובה החברתית. הסיבה השנייה והמכוערת יותר היא העסקנים החרדיים הוותיקים, שכל עסקנותם ופרנסתם מבוססת על "איום" הגיוס החרדי.
ביום בו כל יהודי שומר תורה ומצוות, אשר אינו מקיים את ציווי התורה "והגית בו יומם ולילה" כדבעי, ימלא את חובתו האזרחית בפלטפורמה הראויה, לא נזדקק ל"חוק טל" שיסדיר את אותם אלו אשר תורתם אומנותם. זה ייכפה עלינו ע"י הצבא, שפשוט לא יידע מה לעשות עם כמות כה גדולה של משרתים.
בעת שבה תהיה אפשרות לאדם חרדי לשרת בצבא, מי שיחליט בכל זאת שלא לשרת שיסביר בבקשה את עצמו. בדיוק כמו מי שהחליט לעשות מעשה נפשע עליו להסביר את עצמו. אף אחד מאיתנו לא אמור להסביר מדוע אדם חרדי זה או אחר החליט מה שהחליט או עשה מה שעשה. הציבור החרדי אינו מוסד למפגרים או ארגון עובדי-קבלן שזקוק לדובר. עלינו למגר אחת ולתמיד את תופעת "הדוברים". אותו ציבור חרדי שנראה היום לחילונים כגוש שחור אחד גדול, נוצר ע"י אותם "דוברים" ועסקנים רדודים. לא פלא שכש"סיקריק" יורק על ילדה כולנו צריכים להסביר אותו. אנחנו יצרנו את הגולם הזה ורק אנו נוכל לפרק אותו.
- חושבים אחרת? טקבקו.