משרדי ש"ס בהר חוצבים, צהרי יום שני השבוע. אל תאמינו לסיפורים על כך שהחרדים נרדמים בשמירה, כי מי שמשתתף בפסטיבל מספרי הסיפורים הזה, כנראה לא היה כאן לאחרונה. כמו בעיתות חירום כל החופשות בוטלו והתפוסה מלאה. היועצים ומנהלי המחלקות כולם בחדריהם, יושבים איש-איש תחת תמונתו בחברת מרן הגר"ע. ככל ששאלת קביעותו של העובד מוטלת בספק, כך יגדלו קוטר התמונה ומספר המסמרים שמקבעים אותה לקיר כדי להקשות על הסרתה.
במסדרונות מסתובבים העוזרים הזוטרים שלא זכו לחדרים משל עצמם, רוחשים כמו דבורים שמזהות צוף עסיסי. הסלולריים האישיים שלהם לא מפסיקים לזמזם ולפלוט הודעות, חשובות יותר ובעיקר פחות. מעל כולם מרחפת רוח המפקדים, אטיאס ודרעי, שמסתודדים ארוכות בחדר הישיבות ונכנסים זה לחדרו של זה ללא התרעות מוקדמות. את התכונה הזאת, אנו רגילים לראות בישורת האחרונה, ולא יותר מחודשיים לפני הבחירות.
איפה בכירי ש"ס ואיפה חבריהם ממפלגות אחרות? העיתונות הכללית עקבה השבוע אחר יעדי הטיסות של בכירי המדינה שחוגגים ביבשה, בים ובעיקר באוויר (במקום הראשון נפתלי בנט, שסגר על מועמד מוסכם בבית שמש ויצא לחופשה קצרה של שבועיים ימים בצרפת. ככה עושים פוליטיקה חדשה).
הש"סניקים, שיושבים כאן מתוחים ודרוכים, נראים הכי רחוקים מחופשה קטנה לחו"ל. גם אלו שהיו על המזוודות נאלצו לבטל כרטיסים בדקה התשעים. מילא השיבאס בדיוטי-פרי שיחכה בסבלנות עד לטיסה הבאה, אבל מה יגיד הנגיד המארח מעבר לים שמצא את עצמו השבוע בלי אף ש"סניק בכיר בחתונה?
אם התיאור שקראתם עד כה בלבל אתכם לרגע או גרם לכם לחשוב שסדרי בראשית השתנו והחרדים החלו להיערך ראשונים לבחירות המקומיות, כדאי שתשתו מים קרים ותירגעו. הבחירות לרשויות המקומיות אומנם תופסות מקום נכבד בסדר היום, אבל ההיערכות בשטח, כנהוג במחוזותינו, טרם החלה. קחו לדוגמה את בית שמש, שעוד ידובר בה בטור זה: נכון לרגע כתיבת השורות, לא נתלתה מודעת פרסום אחת של המועמד החרדי, וזאת בה בשעה שהבית היהודי כבר שפך על מסע הפרסום למועמד מטעמו למעלה ממיליון שקלים.
על קירות כמה מהחדרים שנותרו ריקים מדיוקנים עצמיים, אומנם תלויה מפת הרשויות המקומיות עם סימוני הערים, אבל זהו אינו השלטון המקומי שהורס לש"סניקים את החופשה. במצעד הלוהטים, יש תפוח אדמה לוהט יותר שהתגלגל לפתחה של צמרת ש"ס. משהו הרבה יותר גורלי מונח על כף המאזניים בחודש הרחמים והסליחות, ומדובר בעתידה של רשת מעיין החינוך התורני שנחבטה עד זוב דם בדו"ח הביקורת של החשב הכללי. "זה מונח על שולחני ורמת החשיבות שאני נותן לנושא גבוהה מכל הנושאים האחרים", אומר יו"ר ש"ס אריה דרעי, שמנסה, מהנקודה הכי נמוכה באופוזיציה, להעניק למעיין 'רשת ביטחון'.
באו לשנות
הביטאונים החרדיים השתתפו השבוע בתחרות ההלם והתדהמה, תחרות יומית, שזוכה בה העיתון שקורע לממשלה את הצורה ומדפיס את הכותרת הכי מפחידה ומדאיגה. האמת היא שאין מקום לציניות ולליצנות. זוהי אכן, במלוא הרצינות, עת צרה. הגזירות באות בצרורות, לא יריות באוויר ולא לכיוון פלג הגוף התחתון. האחים בממשלה מתייחסים אלינו כפי שחיילים מצרים נוהגים באחים המוסלמים. מקצבאות הילדים, עבור לתקציב הישיבות וכלה בחוק הגיוס. יורים בנו כדי להרוג (בינתיים רק מטפורית: תקציבית, תקשורתית, פוליטית).
מכל הגזירות שמונחתות על ראשנו, זו שמבקשת לקעקע את בסיס מערכת החינוך היא המאיימת מכולן. הגיוס, ממילא לא רלוונטי בארבע השנים הקרובות. עם קצבאות מקוצצות, כבר הצלחנו לשרוד בקדנציית שרון-נתניהו-לפיד (האב).
הקרב על מערכת החינוך הוא סיפור אחר לגמרי. מה שאנו בעצם רואים, זהו לחץ פיזי בלתי מתון במטרה להשבית את מערך החינוך החרדי. לא במקרה, דווקא המאבק נגד הקמת מערך החרד"צים (בתי הספר החרדים ציבוריים), זוכה לכותרות על בסיס יומי. לא בכדי, מקדיש משרד החינוך את עיקר מאמציו להפיכת כמה שיותר בתי ספר חרדים לממלכתיים-חרדים.
לשר החינוך פירון, זה עולה בבריאות. זו אינה רק האג'נדה התנועתית אלא ההבטחה האישית שהוא נתן לראש מפלגתו, שר האוצר יאיר לפיד. כשהמאבק המשפטי של יהדות התורה וש"ס אילץ את לפיד ופירון להוציא את הקיצוץ ברשתות החרדיות מחוק ההסדרים, נתן פירון ללפיד את מילתו, כי בתוך חצי שנה יבוצע השינוי בפועל, לכשתוקם מערכת חינוך ממלכתית-חרדית. והנה, שעון החול אוזל, וכלל שמשרד החינוך שולח יותר ויותר 'מפקחים מטעם' עם צווי הריסה ופינוי, כך מתבצרים התלמידים החרדיים בבתי-ספריהם.
מנהלי אגפי חינוך בערים החרדיות יודעים לספר על סדרת הטרדות שהם חווים בשבועות האחרונים: "כאילו אין שום דבר אחר בעולם, לא פתיחת שנת לימודים, לא מצוקת כיתות ומבנים, לא אלפי ילדים וילדות חדשים במערכת. כל מה שמעניין את מפקחי משרד החינוך זה להעביר כמה שיותר בתי ספר ממוכר שאינו רשמי לחרדי ציבורי. פשוט לא להאמין".
שנים של יחסי אמון הדדיים שהתפתחו בהדרגתיות בין משרד החינוך לרשויות ולמוסדות, עולים בלהבות. רמת האמון שיש כיום בין מערכת החינוך החרדית למערכת הפיקוח במשרד החינוך, דומה לזו ששוררת בין פקחי חנייה הסובבים ברחובות ומחלקים דו"חות, לבין בעלי הרכבים החונים. איש לא מאמין בכנות כוונותיהם של המפקחים, שחוץ מלהתפקד למפלגת יש עתיד, עושים הכל כדי להוכיח לשר שהם "באו לשנות".
אסיר בלשכתו
לא מורסי ולא מובראק, המנהיג המזרח תיכוני שאסור בנחושתיים זהו ביבי נתניהו. את הכעס שהופגן כלפיו מצד חברי-הכנסת החרדים, מחליף לאחרונה זלזול. בלשכת נתניהו מתארים איך ביבי נפגע עמוקות כאשר ביום האחרון של מושב החורף, פנה לליצמן בצורה אישית, ונתקל בתגובה, בחומה של אדישות ובוז.
בניסיון להפשיר את הקרח ביבי ניגש לשולחנו של ליצמן ובטון הבריטון הכי נחמד שהצליח לשוות לקולו הבטיח: "עוד יהיו לנו ימים טובים".
ליצמן הביט בבוז והפטיר, "היו ימים טובים לאחרונה - בט"ו באב, לפי מה שמתואר בחז"ל".
הימים הנוראים של הבחירות לרשויות בפתח ובש"ס מתכוונים לחדש את מסורת המופעים בהשתתפותו של נשיא מועצת החכמים. בתוכנית: שלושה אירועים מרכזיים, פלוס עצרות מקומיות לחיזוק מועמדי ש"ס בערים. בשביל הציבור החרדי כולו, צריך לקוות שהקרבות יתנהלו בחזיתות האמיתיות ואת כנס הבחירות במעמד מרן, ש"ס תקיים בבית שמש ולא באלעד
ביבי ניסה לזרוק עוד מילה של בדיחות הדעת אך ליצמן הפנה כתף קרה. בלשכת ראש-הממשלה סיפרו שנתניהו 'לקח את זה אישית': "למה הם מפנים את הזעם כלפיי", הוא שאל, "הרי הם יודעים שרציתי אותם בממשלה, ואם זה היה תלוי בי הכל היה נראה אחרת".
מיותר להשיב על השאלה, שהפכה לבלתי רלוונטית. "אם נתניהו מעיד על עצמו שאינו שולט בממשלתו, מדוע הוא מצפה שנתייחס אליו כאל ראש-ממשלה?", שואל בכיר ביהדות התורה. המגמה הזאת, שולטת כיום גם בש"ס. היה מי שהציע שם השבוע, לגשת לנתניהו ולבקש שיתערב במשבר מול משרד החינוך, אבל אז נזכרו החברים בכל ההבטחות שמוסמסו והבינו שחבל על זמנם היקר. בענייני פנים, נתניהו מתפקד כנשיא בתואר, ולא כראש ממשלה בפועל.
הנה המסקנה המתבקשת של בכיר ביהדות התורה: "האיש אינו יכול להזיז שקל ממקום למקום. אין לו השפעה על צמרת האוצר, המנכ"לית היא אשת האמון של השר, מנהלי האגפים לא סופרים אותו, אז די כבר עם הניתוח המיותר הזה. צריך להפסיק לדסקס כל הזמן האם ביבי נהנה ממה שלפיד עושה או לא. האיש לא רלוונטי, נקודה". ראש הממשלה - כמו בבדיחה על הבעל שמתאר את חלוקת יחסי הכוחות בתוך המשפחה - אחראי רק על ענייני חוץ וביטחון. בכל מה שנוגע לאחריות על הארנק, אין לו מילה.
כגודל אי הרלוונטיות של ביבי, כך עוצמת הרלוונטיות של הבית היהודי. הם אלו שנושאים את לפיד על גבם. השפעתם של נציגי הבית היהודי, היא המכרעת ביותר בממשלה והם אכן משפיעים. לרעה. הנה, השבוע יצאו נציגי הבית היהודי מגדרם ולא רק שמנעו את הקיצוץ הצפוי בישיבות, אלא אף הביאו לתוספות תקציביות. כן-כן, זה בדיוק מה שאירע אך לא לגבי תקציב הישיבות החרדיות, שם ניתנה למשחית רשות להשמיד ולאבד, אלא בנוגע לישיבות ההסדר שבשנה הקרובה יקבלו תוספת תקציבית של חמישה עשר מיליוני שקלים ממשרד הביטחון.
מו"מ עובר
לבנט ולחבריו מהבית היהודי עוד נשוב בהמשך, אבל לפני כן, כמה מילים עדכניות לסיום הפרק הנוגע למאבק על צביון החינוך החרדי. בהיעדר מנהיג בלשכת ראש-הממשלה, נאלצים חברי-הכנסת החרדים להילחם ולדבר עם שר החינוך. בבוקר הם תוקפים את השר בכותרות היומונים. בלילה הם מנהלים איתו שיחות כדי לנסות להציל מן הארי ומן הדוב את מה שעוד נותר. אצל פירון לפחות פיו וליבו שווים, מה שאי אפשר לומר על בנט ובעיקר על אורי אריאל. מהארי ומהדוב לימדונו חז"ל שאפשר להיחלץ בעת רצון, אך ממלתעות הצבוע, אי אפשר להינצל.
השיחות שמתנהלות מאחורי הקלעים הינן כורח המציאות הן של השר היש עתידי, והן של חברי הכנסת החרדים. לפירון יש חוב פתוח מול לפיד. לחרדים אין דרך אחרת מלבד לנסות ולהידבר. אומרים שהאווירה בפגישות הענייניות רחוקה מזו שמשתקפת מההצהרות הלוחמניות, כרחוק דרעי מניו-יורק.
בעקבות סדרת פגישות חשאית שהתנהלה בתקופה האחרונה בין בכירי ש"ס והרשת לבכירי משרד החינוך, מתכוונת הרשת להגיש בימים הקרובים למנכ"לית משרד החינוך, דלית שטאובר, תוכנית הבראה. בתפריט הדיאטטי: קיצוצים כואבים ונהלים נוקשים שיישומם אמור לשקם את רשת החינוך הספרדית שהקמתה רשומה בטאבו על שמו של דרעי. יו"ר ש"ס מגלה כי גם בחיים הפוליטיים, המאבק על שרידותו של הגוף שחלה והתנוון, קשה מחבלי הלידה שהרשת חוותה בימי ההקמה.
נציגי הבית היהודי מנעו את הקיצוץ הצפוי בישיבות ואף השיגו תוספות תקציבית. כן-כן, זה בדיוק מה שאירע השבוע, אך לא בכל הקשור לתקציב הישיבות החרדיות, שם ניתנה למשחית רשות להשמיד ולאבד, אלא בנוגע לישיבות ההסדר שבשנה הקרובה יקבלו תוספת תקציבית של חמישה עשר מיליוני שקלים ממשרד הביטחון
במקביל להסדרת התנהלות הרשת, מבקש שר החינוך להוריד את הווליום ולהקים צוות משא-ומתן שידון במעמד ובאופן התקצוב של מוסדות המוכר שאינו רשמי. ההצעה הינה לניהולו של מו"מ בלי תנאים מוקדמים ובלי הצהרות מפוצצות. חברי-הכנסת החרדים טרם השיבו תשובה סופית אבל המגמה הינה לתת צ'אנס. אם לבני יכולה לשבת עם עריקאת, אין סיבה שגפני, דרעי ו/או מי מטעמם לא יישבו עם פירון. בשני המקרים, חשיבותו של המו"מ הינה בעצם קיומו. שני הצדדים יודעים שהסדר לא ייצא, אך כשמדברים, לפחות הייאוש נעשה יותר נוח.
לש"ס יש אינטרס נוסף לאפשר מו"מ שכזה, היות ופתיחת אפיק של הידברות יאפשר להסדיר, עם כמה שפחות חיכוכים, את תוכנית ההבראה של רשת המעיין.השאלה הגדולה היא האם לא מדובר במלכודת דבש שתציג את חברי הכנסת החרדים כמי שמוכנים להתפשר על ערכים. כדי להימנע מכך, הבהירו חברי הכנסת כי דרג א' של הנציגות החרדית לא יישלח. גם כאן, מה שנכון לנתניהו ולאבו מאזן ששולחים את הדרג שמתחתם, רלוונטי גם לדרעי ולפירון.
שחרור אסירים מקדים לא יהיה כאן, אבל צעדים בוני אמון כבר נעשו כששר החינוך פירון, שלח את מנכ"לית משרדו דלית שטאובר להתראיין לתוכנית 'פילפוליטיקה (בהגשת יעקב ריבלין ואנוכי) ולהצהיר כי משרד החינוך לא יקדם העברת מוסדות מוכר שאינו רשמי לחינוך הממלכתי-חרדי בניגוד לדעת הרבנים.
על כל זאת, כאמור, אין סיכוי שתקראו מילה וחצי מילה ביומונים. הצעדים נעשים בזהירות, עקב בצד אגודל. התחושה היא כשל חולה המונח על שולחן הניתוחים ואינו יודע האם הרופא המנתח שעוטה על ידיו את הכפפות, ינהג ככירורג מקצועי האוחז באזמל מנתחים עדין, או שמא כפתולוג המחזיק בידיו סכין קצבים.
כהן בבית הקברות
"מה יש לו מבית שמש?", תמה אריה דרעי שמביט בהשתאות מהולה בקנאה על המיליונים שנפתלי בנט שופך על העיר הלא ממש חשובה, מבחינתו. לנפתלי בנט לא חסרות זירות מקומיות להשקעה ובראשן בירות האוכלוסייה הדתית-לאומית במרכז המדינה: ברעננה, בפתח תקווה ובעוד עיריות רבות שבהן הציבור הדתי-לאומי יכול להפוך לבעל הבית העירוני.
בבית שמש הסיפור שונה. הציבור הדתי-לאומי אינו רואה בעיר יעד להיאחזות. השכונות החדשות שייבנו בקדנציה הקרובה ממילא יאוכלסו ברוכשים חרדים שכבר שילמו את המקדמות. השאלה היחידה היא האם יהיה פה ראש-עיר חרדי שיאפשר לתהליך להתנהל בטבעיות, או שמא נקבל מעל לראשנו מועמד שיאלץ אותנו להגיר בדרך אל היעד דם, יזע ודמעות.
השאלה שנשאלת אפוא הינה, וכי מה לכהן בבית הקברות? בנט מסתער על בית שמש אחוז אמוק, כשלצידו המשאבים שהביאו להשתלטותו על הבית היהודי: כסף בכיס, פעילים מתומרצים ותקשורת מגויסת. את המועמדת שנשלחה מטעמו, עליזה בלוך, הוא הוריד מהמרוץ בלי למצמץ אחרי שקרא סקרים (לא אחד ולא שניים) והבין שאין לה סיכוי. בצעד תקדימי הוא העמיד את אלי כהן, גלוי הראש, כנציג מפלגת הציונות הדתית: "אני את הלקחים שלי מההתעקשות על מועמדות הרב סתיו למדתי", הוא אמר לחבריו בבית היהודי. אמר וחתך.
המסקנה של דרעי הינה שנפתלי בנט, כמו תאומו הסיאמי לפיד, הפך את ניגוח החרדים למטבע עובר לבוחר. הוא חיפש יעד אטרקטיבי כדי שיוכל לשוב ולהצטייר בעיני המצביע החילוני הפוטנציאלי כמי שלוחם למענו נגד התחרדותה של המדינה. אם זו המטרה, בית שמש, היא אכן המקום הסמלי ביותר לניהול מאבק בין בני חושך לבני אור, אחרי כל מה שהעיר חוותה בקדנציה האחרונה. התקשורת מביעה בבחירות לראשות העיר התעניינות החורגת מכל פרופורציה. בערוצים המסחריים מתכוונים לערוך בעיר מדגמי בחירות ביחד עם שלוש הערים הגדולות. מהבחינה הזאת, הצבת מועמד גלוי ראש בראש הרשימה, עושה לבנט רק טוב.
בינתיים נראה שהולך לו לא רע. מאז ההתלכדות החילונית-דתית סביב מועמדותו של אלי כהן נפתח פער של שמונה אחוזים בסקרים, לטובת נציג הבית היהודי על-פני ראש העיר המכהן, משה אבוטבול. ולמה שיקרה אחרת, כאשר מסעודה מהעיר הישנה רואה בכל בוקר וערב רק את תמונתו של אלי כהן מחייכת אליה מהקירות?
בנט מרגיש שהוא מצוי מרחק יריקה מניצחון. צריך להיות כנים ולהודות שלבנט יש גם את האופציה להפסיד. זה יהיה כואב ואפילו צורב להפסיד לדרעי פעם שנייה, אבל הציבור הדתי-לאומי ימשיך לרכוש דירות ברעננה, בפתח תקווה ובגבעת שמואל בלי הפרעה, ובכל מה שקשור לבית שמש, בנט יציג עצמו כשפוי האחרון שניסה להציל את המולדת מפני השתלטות החרדים.
אדון הסליחות
בניגוד לבנט, הרי שלציבור החרדי יש את הפריבילגיה להפסיד כמעט בכל מקום, מלבד בבית שמש ובירושלים. בעיר הבירה, זה יהיה פחות נורא, כי בכנות – את הקדנציה האחרונה תחת ברקת אי אפשר להגדיר כזוועה. כאן צריך להוסיף הערת אזהרה, היות ובקדנציה הבאה, כשהוא חף ממחויבות ומאשליות עתידיות, ברקת עלול לגלות את פניו הפחות יפות.
אפרופו ירושלים, השבוע התבשרנו על שובו של ספין לופוליאנסקי, על-ידי אותם מקורבים מפריחי שמועות ששבים ומנסים להפוך את הציבור החרדי לחלק מעסקת הטיעון. צחוק הגורל ומי שהריץ בשעתו את דרעי נגד פרוש כדי לסייע לברקת, מריץ כעת את לופוליאנסקי, נגד מועמדו של דרעי, משה ליאון.
ירושלים אומנם חשובה יותר מאלעד שתופסת כותרות במדיה החרדית כאילו הייתה מדינה בפני עצמה, אבל במצעד הערים, בית שמש חשובה יותר. הרבה יותר. שם ולא בשום מקום אחר, מצויות עתודות הקרקע לבניית אלפי יחידות דיור לזוגות צעירים חרדים. אז הגיע הזמן שהמנהיגות החרדית תתעשת ותתרכז באינטרסים של הבוחרים ולא של הנבחרים.
דרעי הבהיר השבוע שבכוונתו לסיים את פרשת אלעד תוך יומיים (שכבר חלפו), וכי פניו לשלום ולא למלחמה אלא אם כן לא תיוותר לו ברירה. למרות הבאזז התקשורתי שנוצר לאחרונה, חייבים להודות שלא על הבחירות לראשות העיר אלעד תקום או תיפול יוקרתו של דרעי. את הקטסטרופה שנוצרה בעיר בשנות היעדרותו של דרעי מהזירה הפוליטית, אי אפשר לגלגל לפתחו של היו"ר הנוכחי.
בבוקר הם תוקפים את השר בכותרות היומונים. בלילה הם מנהלים איתו שיחות כדי לנסות להציל מן הארי ומן הדוב את מה שעוד נותר. אצל פירון לפחות פיו וליבו שווים, מה שאי אפשר לומר על בנט ובעיקר על אורי אריאל. מהארי ומהדוב לימדונו חז"ל שאפשר להיחלץ בעת רצון, אך ממלתעות הצבוע, אי אפשר להינצל
היה מי שהציע לדרעי לשבור את המוסכמות ולהבהיר כי אחרי שלוש הנחתות של חטיבת הצנחנים הש"סית באלעד הוא מתכוון לתת לתושבי העיר את האפשרות לבחור ולא רק להצביע. ללכת לקלפי ולקבוע מיהו ועד הבית הטוב ביותר שידאג לניקיון חצרות בתי המגורים ולא לחצרות בתי הרבנים.
הסיכוי שחזון אחרית הימים יתממש ותרחיש שכזה יקרה שואף לאפס, אבל לכל הפחות ניתן לקוות ולצפות שעיקר האנרגיות יופנו לערים הנכונות - שהפסד בהן עלול לקבור את חלום הדירה של אלפי זוגות צעירים חרדים.
בית שמש היא הראשונה ברשימה. עוד שבוע-שבועיים של התמהמהות, וכל הוויכוחים הפנימיים על חלוקת עור הדוב שטרם ניצוד, יהפכו לבלתי רלוונטיים. זו הסיבה שדרעי הורה השבוע לראש העירייה המכהן משה אבוטבול, לצאת לדרך ולהריץ קמפיין מקומי בקרב הציבור הספרדי בעיר הישנה, ללא קשר לקרב הפנים-חרדי שמתרחש בעיר החדשה.
לקראת בוא הימים הנוראים של הבחירות לרשויות, מתכוונים בש"ס לחדש את מסורת המופעים הפומביים בהשתתפותו של נשיא מועצת חכמי התורה. יהיו, כך על פי התכנון, לפחות שלושה אירועים: אירוע אמירת סליחות המוני, מעמד הלבשת הבן-יקיר בגלימה וכנס של עלייה לרגל בחג הסוכות. מעבר לכך, תהיינה במידת הצורך גם עצרות מקומיות נקודתיות לחיזוק מועמדי ש"ס בערים, לקראת הבחירות. בשביל הציבור החרדי כולו, צריך לקוות שהקרבות יתנהלו בחזיתות האמיתיות ואת כנס הבחירות במעמד מרן הגר"ע יוסף, ש"ס תקיים בבית שמש ולא באלעד.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.