הרב תמיר גרנות, ששיכל את בנו אמיתי הי"ד לפני כשבועיים, בראיון מרגש ל'כיכר השבת' על ההתמודדות ועל השכול, ועל האמונה. הוא גם סיפר על בנו שנפל בקרב.
"אמיתי היה בסבב שני של שירות צבאי", סיפר האב. "הוא החליט להיות קצין למרות שהוא היה בחור ישיבה אבל הוא אמר 'תורה אני יכול ללמוד כל החיים, ולתת מהכוחות שלי, כוחות ההנהגה והפיקוד עכשיו'.
"אחרי שלמד שלוש שנים, ובסבב השני חזר לצבא, תוך כדי הסבב השני, כשהוא היה בקו לבנון הוא הכיר את בחירת ליבו, רוני לוינסון, והתארסו ביום הראשון של חוה"מ סוכות האחרון. זאת הייתה שמחה גדולה, הם כבר התחילו לחפש בית לגור בו, ואז בסוף ימי חוה"מ הוא חזר לצבא והיה ברציפות בתוך טנק במוצב נורית בצפון, לא ידענו בשעת אמת שהוא בקרבות, הוא לא רצה להדאיג אותנו, אבל מסתבר שהיה לי ימים מאוד קשים ומתישים".
עוד סיפר האבא: "בבוקר שהוא נהרג על קידוש ה', ביום ראשון בבוקר בתאריך ל' תשרי הוא אמר לארוסתו 'ביציאה הקרובה שלי מהצבא אנחנו מתחתנים, אנחנו לא מחכים שלושה ארבעה חודשים כמט שחשבנו אלא מתחתנים מיד, לא צריך אולם, נעמיד חופה ונתחתן.
"והיא שמחה מאוד, ביום ראשון הוא יצא לקרב בידיעה שיש איום עליהם, בגלל שבשבוע לפני כן הוא חיסל מספר מחבלים של חיזבללאה, ואז קרה התקרית ליד מושב שתולה שבו נהרג שם פועל ערבי, הוא נכנס לארוע הזה כשהוא יודע שהוא מאויים, בתחשוה שלי כאבא הייתי אומר 'אמיתי, תזהר' אבל כל החיים למדנו שצריך לעשות מה שנכון באותו רגע, ולמדנו שצריך לקחת אחריות על עם ישראל, וצריך לחשוב מעבר לפרטים אחרת לא ננצח במלחמה, הוא עשה מעשה גבורה וחתר למגע, והוא חשף את הטנק שלו והוא הספיק להרוג שתי חוליות שניסו לחדור לתוך ישראל, ולאסונינו הוא נהרג מטיל שפגע בו".
האב חתם: "במובן הפרטי, איבדנו בן נפלא, אציל נפש, עדין, אוהב תורה, ואוהב אדם, בעל תפילה, אהוב ואוהב על חבריו ואנחנו באסון נורא, אבל במובן הכללי ככה ההינו רוצים שמפקדים בצה"ל ינהגו וילחמו, וכך חינכתי אותו בעצמי, והיינו רוצים שבחורי ישיבה עם כל העדינות שלהם, יללכו לצבא וילחמו מלחמות ישראל, אז יש לנו גאווה לאומית גדולה, ואסון אישי כבד מאוד, ולב כואב ודואב. ואנחנו מחזקים את שתי הרגשות האלה יחד".